גיבורים על פריפריה

מאבק הדגלים השחורים, הקורא להתפטרות נתניהו, מביא לחזית אנשי ביטחון בכירים לשעבר. אמיר השכל, אסף אגמון, אהוד ברק ורבים אחרים. לאחרונה נוסף אליהם דוד מידן, בכיר במוסד ומתאם בנושא השבויים והנעדרים לשעבר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים, אמר מידן כך: "כוחה של ישראל במסה של 20-10 אחוזים אנשים איכותיים... אם היא תתמוסס, נישאר עם משגיחי כשרות ושוחטים". מדובר במסר עקבי של רבים מהמזוהים עם הובלת המאבק נגד נתניהו. ח"כ יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, צייץ: "אין צעיר אחד בעל אנגלית סבירה שיבחר להישאר כאן, אם המדינה לא תהיה דמוקרטיה ליברלית אמיתית".

התזה ברורה: את המדינה מחזיקה שכבה דקה. עשירון עליון של חילונים־משכילים־ליברלים. הם משלמי המסים, הם בקטר ההיי־טק. בלעדיהם המדינה תקרוס לתוך בערות דתית אנטי־ליברלית.

מדובר בקריאה פטרונית ומתנשאת של המציאות של 90 אחוזים מהישראלים, אבל זה הדבר הזניח. העניין הוא שאם הגנרלים לשעבר אכן מאמינים במה שהם אומרים, הם צריכים להתגייס בכל כוחם לשינוי המציאות, ולא להתיישר איתה. לפני כשנתיים פורסמו נתוני הבגרות המצטיינת בישראל. מדובר בתעודת בגרות עם חמש יחידות באנגלית ובמתמטיקה, בציונים גבוהים.

מתברר שכ־25 אחוזים מבוגרי רמת השרון זכו לתעודה כזו. בשדרות, באופקים וברהט קיבלו אותה רק 0.5 אחוז. בשפתו של מידן, מדובר בהסללת הילדים שלי ושל חבריי בנגב המערבי להיות "משגיחי כשרות ושוחטים". אם לא מאמינים שיש בעיה גנטית בילדי הפריפריות, מדובר בעיוות מזעזע, הנותן לילדי המרכז סיכוי של פי 50 להגיע לפקולטות היוקרתיות ביותר.

הנתונים לא משתפרים במערכות הביטחוניות שמהן הגיעו הבכירים. שיעור המשרתים ביחידות עילית טכנולוגיות מהעשירונים 9 ו־10, גבוה פי שלושה משיעורם בקרב המשרתים בכלל. בקרב העשירונים התחתונים היחס הפוך: שיעור המשרתים שם הוא חצי משיעורם בקרב כלל המשרתים. בישראל 2020 צריך רק לומר היכן גדלת, ונדע בדיוק מה סיכוייך בחיים. לקבל את המצב הזה ולאיים שמי שזכו בפריבילגיה ענקית, שהזניקה אותם מעל השאר, יעזבו את ישראל וישאירו את "השוחטים ומשגיחי הכשרות" מהפריפריות להתבוסס במדינה נחשלת, זה עיוות מוסרי.

ביוני 2016 יצאנו לצעדת השוויון. צעדנו מירוחם לירושלים, בתביעה לתוספת תקציב לחינוך בפריפריות. קיבלנו חיבוקים ריקים מכל קצות הקשת הפוליטית. כשהגענו לכנסת, התברר שאיש לא מתכוון להיאבק באמת לתוספת השקעה בתקציב המדינה. גם הרשויות העשירות, שיכולות להשקיע פי חמישה בילדיהן, לא מתכוונות להקצות שקל אחד מהעודפים כדי לצמצם את הפערים האיומים בהזדמנויות של ילדי ישראל.

אני תומך במאבק לטוהר מידות. בעיניי, זו תקלה שבראשות ממשלת ישראל יושב מי שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. מה שלא עובר במקרה של חברי כנסת, של שרים ובוודאי של עובדי מדינה, לא יכול לעבור במקרה של המשרה הבכירה ביותר בהנהגת המדינה. אבל אני מסרב לקבל בשוויון נפש את המצב שאותו משרטטים גיבורי ישראל. האומץ העליון בחברה הישראלית, כנגד הזרם, יהיה להתגייס לטובת ילדי הפריפריות ולטובת שוויון הזדמנויות אמיתי. בשביל זה לא צריך להמתין להחלפת נתניהו.