"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השר אוחנה, לטיפולך

,עודכן

הר הבית הפך מזמן למרכז תוסס להפצת הסתה ולקריאות למלחמת דת בשם האסלאם. בדרשות הנישאות במסגד אל־אקצא בצידו של הר הבית נשמעות כדרך קבע קריאות פומביות ולא מעודנות במיוחד לאלימות נגד יהודים, ישראלים, כופרים ומה לא. במסגדים האלה מטיפים קיצוני הדרשנים, ואין זה פלא שמהר הבית יוצאים גם לא מעט פיגועים נגד אזרחים או חיילים.

השבוע פרסם מכון המחקר ממר"י סרטון מתוך דרשתו של השייח' עיסאם אמירה, מדובריו הידועים של הזרם הקיצוני חיזב אל־תחריר, שבעבר נשקלה הוצאתו מחוץ לחוק. בדרשה שנשא בהר הבית שיבח את המחבל שערף את ראשו של המורה הצרפתי סמואל פאטי, לאחר שהציג לתלמידים קריקטורה של הנביא מוחמד בשיעור על חופש הביטוי. "כשמוסלמי ממוצא צ'צ'ני עורף את ראשו של כופר שמעליב את מוחמד, אנשים קוראים לזה טרור", אמר השייח' אמירה, "ובכן, זה כבוד גדול לו ולכל המוסלמים שיש צעיר כזה שמגן על הנביא מוחמד". הדברים המזעזעים האלה לא נאמרו אי שם במלזיה או באלג'יריה, אלא במסגד אל־אקצא שבהר הבית, קילומטרים ספורים מהכנסת.

ואף על פי שהאמירה נשמעה באופן חד וברור, הרשויות בישראל אינן פועלות מול ההסתה; לא זו של אמירה - ולא אחרות הנשמעות בהר הבית. ממשלות צרפת ואוסטריה הודיעו על כוונתן לפעול בנחישות נגד ההקצנה וההסתה במסגדים שבתחומן. דווקא ישראל, המנוסה כל כך במאבק בטרור, שותקת. וזה לא שישראל לא יודעת לפעול כשהיא רוצה. בעבר הוציאה המדינה את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, ומנהיגה, השייח' ראאד סלאח, מרצה כעת עונש מאסר על הסתה ועל תמיכה בטרור.

הבעיה אפוא היא לא ביכולת של ישראל לפעול, אלא ביכולתה לפעול בהר הבית, שכבר הפך מזמן לאקס־טריטוריה. אפילו ביום שישי האחרון, בזמן שבכל הארץ יהודים, נוצרים ומוסלמים התפללו בקפסולות קטנות מחוץ לבתי התפילה, בהר הבית התקהלו אלפי אנשים, חלקם ללא מסיכה, תחת עינה הפקוחה של משטרת ישראל. בכל תחום, המדינה מפחדת לפעול בהר הבית. מאז שאל משה דיין "למה אנחנו צריכים את הוותיקן הזה?", המדינה מוכיחה בכל פעם מחדש שהיא לא רוצה לנהל אותו. הפחד מתגובה חריפה של הפלשתינים, וביתר שאת הפחד מביקורת בינלאומית שעינה צופה באתר "הנפיץ העולם", משתקים אותנו.

הבעיה היא שאין לנו הפריבילגיה להשתתק. השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, הוכיח בעבר שהוא מסוגל לנפץ את המוסכמות בהר הבית ולהביא אליו משילות - הגיע הזמן לעשות זאת שוב. ייתכן שהפעם, לנוכח תוכן הדרשה האחרונה של השייח' אמירה, והעובדה שתנועתו הוצאה מחוץ לחוק במדינות רבות - תקבל ממשלת ישראל רוח גבית - ומפתיעה - מאירופה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר