המשך הפוליטיקה הישראלית בדרכים אחרות

אם יש דבר אחד שאיש בישראל לא יתלונן לגביו על מחסור או געגוע, זה בחירות. שלושה סבבים מתישים (וריח הרביעי באוויר) שבהם הוזרקו ישירות אל הווריד אינסוף תשדירים, ספינים ונאומים, הותירו את כולנו יותר משבעים.

ובכל זאת, באורח פלא מצאו הישראלים מקום בבטן להפוך לרגשיים, יצריים ומלאי תשוקה לקראת הבחירות שנערכו אתמול בארה"ב. זה לא שבחירת הנשיא בידידתנו הגדולה מעבר לים היא אירוע שולי. ברור שמדובר בדרמה חשובה ומרכזית, וגם במופע הוליוודי שמעורר ריגוש בימים שבהם בתי הקולנוע סגורים. ידועות גם השלכות האירוע על ישראל וסביבתה. אבל המעורבות הרגשית הישראלית בנושאי מדיניות נשק, הגירה, ביטוחי בריאות ושאר עניינים חוקתיים ופנימיים במדינה המרוחקת 10,000 קילומטרים, לא נגמרת במדיניות. מדובר בהתרחשות הלקוחה מהעולם שבו נפגשות פסיכולוגיה ופוליטיקה והוא שמעורר מריבות מלאות תשוקה באולפנים וברשתות חברתיות, ויוצר תופעות של הדפסת מאמרים הטוענים כי טראמפ גרוע יותר מהיטלר וסטלין, ולפרסום מכתב על ידי רבנים ישראלים שאפילו בארץ נחשבים אלמונים ומדרבנים מצביעים אמריקנים לצאת ולהצביע טראמפ. אלו כמובן אירועי קצה של ויכוחים יומיומיים הניטשים בין נוראות הקנוניה הרוסית־טראמפית לאימת הקשר הביידני־סיני, בין תפיסה פרוגרסיבית דמוקרטית לשמרנית רפובליקנית כאילו מדובר במלחמה לא על נשמתה של אמריקה אלא בגורלה של ישראל המונח על הכף.

בעיניו של שרוליק ההכרעה הפוליטית של הדוד סם היא להמשך המלחמה הפוליטית המקומית באמצעים אחרים, עוצמתיים וכמובן גדולים יותר, כמו שרק אמריקה יודעת לעשות. מימין ומשמאל נושאים עיניים אל מעבר לאוקיינוס מתוך אמונה שהישג בין קליפורניה לניו יורק יהיה הישג גם למי שיושב בין מטולה לאילת ויהווה את החותמת הסופית לצדקתו של צד אחד על גבי השני. יותר מכך, המצביע הישראלי מגדיר את עצמו לפי החלטתו של המצביע האמריקני, כאילו לא די לנו במחנאות שיצרנו לעצמנו במרכז הלבנט. אתה מייחל לארבע שנות טראמפ נוספות? אתה בוודאי גזען חשוך חובב עליונות לבנה ושונא נשים. ביידן הוא זה שליבך נתון לו? אין מנוס ממסקנה כי אתה מייצג פוליטיקת זהויות מהפכנית־סוציאליסטית ורואה במערב סמל לדיכוי שיש להכחידו. אתה פאשיסט או קומוניסט, חבר במסדר האור או חייל בסניף הלוקאלי של צבא החשיכה שמאיים להוריד אפלה היישר מהבית הלבן אל העולם.

קשה לקבוע אם ההשקעה הרגשית הזו היא בכלל בעייתית. ייתכן שהיא אפילו משעשעת ומהולה בפנטזיה להיות פה ולהרגיש קצת שם. אם רק נשתמש במושגים כ"חגורת הפלדה", נציע הסברים על חשיבותה של מישיגן או על הפכפכותה של פנסילבניה ונדון בפלונטר החוקתי אם אחד הצדדים יערער על התוצאות, נחוש דמוקרטים וחכמים יותר. דבר אחד בטוח: גם אם טראמפ עשה את הבלתי צפוי וגם אם ביידן הפך לנשיא, כולנו התעוררנו הבוקר פה, בישראל, בלב המזרח התיכון עם אותן הצרות והבעיות שלא הלכו לשום מקום: הכי רחוק מאמריקה.