קרב וינטג', שלא הזכיר נשכחות

עד להודעה חדשה, או עד שיגיע הגל השלישי, הליגה כאן חוזרת בסערה. מחר תגיע מכבי ת"א לחיפה במה שתהיה הזדמנות גדולה לראות אם חיפה ממשיכה להתנפץ אל הסלעים, או שדוניס יתמקד העונה בכיבוש אירופה ובהכנעתה של ויאריאל במדרגאל.

בינתיים התכנסו בבלומפילד הפועל ת"א ובית"ר ירושלים לקרב וינטג', שלא הזכיר שום נשכחות מהמאבקים העקובים מדם, יזע ודמעות בימים שמצודת זאב והירקון 110 קבעו גם את ההרכבים.

כרגיל, בית"ר זה פנקס צ'קים פתוח עם הרכב שמזכיר את חיל האוויר ביום הראשון של מלחמת ששת הימים: עטר, שועה, אוחנה, עלי מוחמד, קונטה ושות'. מול המועמדת הבכירה לרדת ליגה זה היה אמור להתפתח לטרף קל, אבל בית"ר העדיפה להישאר בסגר, ומפה לשם, רגע לפני המחצית גדוד נהגי הפרדות של קלינגר ביצע חדירה לעורף האויב, הכשיל בתפקידו את אורי מגבו והשיג פנדל, שזה פחות או יותר הדרך היחידה של הפועל לכבוש. אלטמן כבש והרים את היציע (רק סיני ישב שם).

השאלה הגדולה היא אם סלובו וברדה יצליחו לייצר מכל החגיגה הזאת קבוצה מחויבת וממושמעת שתצדיק את התקוות, או שהלימונדה תהפוך ללימון סחוט. וכן, האם עטר ושועה יורידו מעל גבם את חוסר האמון הציבורי כלפיהם ויפתיעו לטובה בעונה שכולה בגרות, קבוצתיות, עזרה למשחק ההגנה ותפוקות יפות בהתקפה?

אוחנה החזיר את בית"ר למשחק, ועטר, במקום לראות ארבעה מחבריו הפנויים ברחבה, הפעיל שיקול דעת גרוע והפסיד הזדמנות לנצח. בסך הכל 1:1 ואף אחד לא מרוצה.

2 הערב הסתבך שלמה שרף באמירה ממש לא מוצלחת בשידור משחק בערוץ הספורט, הייתי אומר אפילו אמירה גרועה, כששלח את שחקן הפנמי של מכבי פ"ת (יופי של קבוצה), אבידאל ארויו, "לאכול בננות" כמחאה על אנוכיותו.

שרף ידוע בפיו הביקורתי וחסר מעצורים, והערב אחרי דבריו מיהרו רבים, ובהם כאלה שחטפו ממנו בעבר, לסגור איתו חשבון ולקרוא לפיטוריו ולהדחתו מהערוץ. מהיכרותי איתו, שרף לא גזען. בינואר הקרוב הוא יחגוג 78 ולא הייתי רוצה שהוא יירד מהבמה ונזכור לו בעיקר את הצללים בקריירה הפנטסטית שלו.

שרף הוא איש של פעם, עם מניירות ודיבור לא מעודכן. הוא קצת בלעגולה (בעל עגלה ביידיש), ולעיתים פולט אמירות לא לעניין. הערב אמרתי לו שייזום פגישה מצולמת עם ארויו ויתנצל. למרות שמכבי פ"ת הוציאה הודעה שהיא לא תאפשר לו להיכנס למשחקי הבית שלה, אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לשעבר, צריך לעזור לשלמה לרדת מהעץ שעליו טיפס.