ארדואן, הפירומן מאנקרה

דרכם של המוסלמים הקיצונים להשליט טרור כאמצעי לקידום מאמציהם להשתלט על העולם - ובה בעת להציג את עצמם כקורבנות רדיפה, כדי לכסות על היותם מקור האלימות הגוברת בעולם - באה לידי ביטוי באופן המובהק ביותר בעימות הנוכחי בין "העולם המוסלמי" לצרפת. נשיא טורקיה ואיש האחים המוסלמים, רג'פ טאיפ ארדואן, פתח במסע חצי סהר נגד עמיתו הצרפתי, עמנואל מקרון. הוא מאשים את צרפת ואת נשיאה באפליה וברדיפת מוסלמים הזהה, לדבריו, לרדיפת היהודים באירופה שקדמה לשואה. כמי שהכתיר את עצמו בדיעבד כ"סולטן המאמינים החדש", עומד ארדואן בראש הקוראים להחרמת מוצרים צרפתיים, כתגובה לפגיעה בכבודו של הנביא מוחמד ובכבודם של מיליארד וחצי המוסלמים המאמינים בו. איראן מיהרה להצטרף לעליהום על מקרון וצרפת, ובעקבותיה גם קטאר, כוויית, ירדן, ובעוצמה פחותה גם סעודיה ומצרים.

העילה לקמפיין האנטי־צרפתי היא לכאורה דברים שאמר מקרון בטקס לזכרו של המורה סמואל פאטי, שראשו נערף בידי פליט צ'צ'ני צעיר לאחר שהציג בשיעור על חופש הביטוי כמה מהקריקטורות השנויות במחלוקת על הנביא מוחמד, שפורסמו בשבועון הסאטירי "שארלי הבדו". לפני חמש שנים, כזכור, טבחו שני אסלאמיסטים צרפתים ב־12 מעובדי העיתון בתגובה לקריקטורות דומות. הטבח הזה ומקרי טרור נוספים שנקשרו בו עומדים כעת בליבו של משפט ראוותני הנערך בפריז. חשוב להציג את הדברים כהווייתם: הרצח החייתי של פאטי הוא הבעיה, לא התגובות לו. היפוך היוצרות בהצגת התגובות לרצח כגורם להקצנה מצד המוסלמים, הוא עיוות נפשע של המציאות, שמטרתו להסיט את הדיון משורש הרעה.

רק מניפולטור מרושע ומסוכן כארדואן יכול להפוך את נאומו המרגש של מקרון בעצרת הזיכרון לעילה לעימות על כבוד האסלאם. לא היתה בדבריו של הנשיא הצרפתי כל מילה שמצדיקה את הצתת אש ההסתה מצד ארדואן. מקרון הגן בעוצמת רגשות מתבקשת על ערכי החופש, העומדים בבסיס הרפובליקה הצרפתית. לא דברים אלו הפריעו לארדואן, אלא העובדה ששבועיים לפני הרצח המחריד של פאטי, החל מקרון לקדם הצעת חוק שנועדה להיאבק באסלאם הפוליטי ובאסלאם הקיצוני בצרפת. מילות הגינוי המפורשות של מקרון לרצח הברברי, והטלת האחריות על האסלאם הקיצוני, הצביעו על נחישותו של מקרון להצר את חופש הפעולה הגדול שממנו נהנים המוסלמים הקיצונים בצרפת. יש האומרים שהנחישות הזו מגיעה מאוחר מדי, אך תגובותיו ההיסטריות של ארדואן מעידות על כך ש"הסולטן מאנקרה" מזהה בשינוי המדיניות הצרפתית איום על יכולת ההשפעה של גורמי חוץ כמוהו על הקהילות המוסלמיות באירופה.

מאז עלייתו לשלטון לפני 17 שנה, עסוק ארדואן בהצתת דליקות, בשמו ובשירות האסלאם הקיצוני שהוא מייצג. ההתעלמות מאופיו הפירומני אפשרה לו לבסס את מעמדו הפוליטי בטורקיה ובמזה"ת, ובכל פעם שמתעורר איום כלשהו ליציבות שלטונו, הוא מבעיר אש במקומות נוספים. כעת, הוא מעורב בלחימה בסוריה, בלוב, בנגורנו־קרבאך, במתיחות הימית עם יוון וקפריסין, והוא מאיים לחדש בכל רגע את הזרמת "הפליטים" לאירופה. יש לקוות שהאירופאים הבינו סוף־סוף עם מי יש להם עסק, ואיך עליהם להתמודד איתו.