נשיכה צרפתית: כן, זאת ממש מלחמה

270 איש ואישה - זהו מספר הצרפתים שאיבדו את חייהם בפיגועים אסלאמיסטיים לאורך שמונה שנים.

270 קורבנות ב־23 מתקפות רצחניות שבוצעו בסכינים, בגרזנים, במקלעים, ברימונים גם ועם כלי רכב. מספר הפצועים גבוה בהרבה. גם מספר פיגועי הטרור שלא הסתיימו ברצח. וזה מבלי לחשב את אלה שלא התבצעו. למשל, בשלוש השנים האחרונות סיכלו רשויות הביטחון בצרפת 32 פיגועים.

שלוש תקיפות בוצעו רק בחמשת השבועות האחרונים: שניים נפצעו קשה ממכות גרזן סמוך למשרדי השבועון "שרלי הבדו", שם התרחש לפני חמש שנים טבח נוראי על ידי שני אחים קיצונים מוסלמים כנקמה על פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד. ראשו של מורה, שהראה לתלמידיו בשיעור על חופש הביטוי את אותן הקריקטורות, נערף בידי פליט צ'צ'ני. ואתמול, שלושה נרצחו בכנסייה בניס, עיר עם היסטוריה של פיגועים מחרידים.

את המציאות אי אפשר להכחיש עוד: צרפת נמצאת במלחמה. לא מלחמת אזרחים עם צדדים שנוטלים נשק ונלחמים זה בזה, אלא מלחמת כניעה חד־צדדית. עד כה. האסלאם הקיצוני הכריז מלחמה על המערב כולו ומשתמש בשיטות שונות לקדם את מימוש מטרותיו, אך, צרפת היא ששילמה את המחיר הכבד ביותר פעם אחר פעם בעשור האחרון. אפשר לראות במתקפת הטרור הנמשכת על אזרחי צרפת כסוג של אינתיפאדה, שחלקה מגובה על ידי ארגוני טרור זרים וחלקה מבוצע בידי "זאבים בודדים" שסופגים את אווירת ההסתה במסגדים ובפורומים באינטרנט.

האינתיפאדות שפרצו בעשורים האחרונים במזרח התיכון היו למעשה סוג של מחאה - נגד "כיבוש", נגד דיקטטורות, נגד ממשלות מושחתות. כאן מדובר במלחמה של ממש.

במשך זמן רב מדי טמנו הרשויות בצרפת את ראשן בחול, בתקווה שהפצצה המתקתקת תחדל לפעול מעצמה. אך ההתעלמות המכוונת רק העצימה אותה. האסלאם הקיצוני הגביר את אחיזתו בצרפת בתמיכת מדינות מזרח תיכוניות. לפני כחודש הודיע סוף־סוף הנשיא עמנואל מקרון על כוונתו לקדם את "חוק הבדלנות", שנועד להיאבק בצורה מאורגנת ויעילה נגד השפעת האסלאם הפוליטי והקיצוני בחברה הצרפתית. ההצעה המקורית מדברת על איסור הקמת מסגדים מאולתרים, איסור ביגמיה, איסור פעילות בתי ספר אסלאמיסטיים, איסור הנפקת "תעודות בתולין" לנשים העומדות להינשא, איסור על פקחי דת שמטהרים כיסאות אחרי שנעשה בהם שימוש על ידי נשים, הגברת הפיקוח על ארגונים חברתיים מוסלמים שמפיצים מסרים קיצוניים. הזעזוע שגרם רצח המורה סמואל פאטי לפני שבועיים הוביל את מקרון לדרוש ממשרדי הממשלה להחריף את נוסח הצעת החוק.

החוק הזה נתפס כהכרזת מלחמה בעיני האסלאמיסטים, שהתרגלו לעשות בצרפת ככל העולה על רוחם. לכן מנהיגי זרמים באסלאם הפוליטי, אלו שמטרתם המוצהרת היא לנצל את הדמוקרטיות המערביות כדי להפוך אותן בהדרגה ל"דאר אל־אסלאם" (בית האסלאם, שבו תקפים ונהוגים חוקי הדת), יצאו למתקפה חזיתית נגד מקרון וצרפת. אלו אינן קריקטורות שמוציאות אותם מדעתם, אלא העובדה שנשיא צרפתי זנח את מדיניות הכניעה המסורתית של קודמיו ומעז להשיב מלחמה.

למקרון מצפה תקופת מבחן קשה ביותר, כשאל נזקי מגיפת הקורונה נוספו נזקי האסלאם הקיצוני. לא רק עתידו הפוליטי מוטל על הכף, אלא עתידה של צרפת כולה.