"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זיכרון רבין, זיכרון רחל

,עודכן

שוב חוזרת האיוולת. שוב משסים זוכרי רבין וזוכרי רחל אימנו זיכרון בזיכרון. כל כך חבל וטיפשי ומיותר: הרי ניתן היה להשתמש בממשק בין שני ימי הזיכרון כדי לחבר, לקרב ולגשר, ובמקום זאת משתמשים בו לפילוג ולמחלוקת.

י"א בחשון הוא על פי המסורת היהודית יום פטירתה של רחל אימנו. י"ב בחשון הוא יום הזיכרון ליצחק רבין, על פי חוק הכנסת. הממשק בין שני המועדים הוליד בשנים האחרונות תחרות מלאכותית ומעוותת: שלא ברצונם רבין ורחל אימנו הפכו ליריבים, למגדירי ולמבדלי זהות, וגם השנה יש מי שמנסה לשסות בין שני ימי הזיכרון ובין המציינים אותם.

ההתבדלות הזאת היא טעות קשה: דווקא תעתועי הגורל שהביאו להירצחו של רבין ביום פטירת רחל יוצרים הזדמנות ובסיס לחיזוק הגשר ולאיחוי הקרעים. רחל ומקום קברה היו לסמל טעון ברגש ובתכנים יהודיים. רבין גילם בחייו את דמות הצבר והלוחם והמדינאי הישראלי. את רבין אפשר לזכור גם בקבר רחל כפי שעשו במוצ"ש פרשת לך לך מתפללים המומים, מייד לאחר הרצח. כך למשל נהג הרב מנחם פרומן ז"ל בשנים הראשונות לאחר הרצח, כשקיים את האזכרה לרבין ואת שיח ההידברות והגישור דווקא בקבר רחל. את רחל אפשר לזכור גם בכיכר רבין, ולקרוא שם מחדש את פסוקי הנחמה של ירמיהו בשינוי קל, כפי שניסח חנן פורת לאחר הרצח: "רחל מבכה על בנה יצחק, כי איננו".

זיכרון הרצח הנורא ומשמעויותיו אינם צריכים להישאר נחלת החילונים והשמאל בלבד, וגם רחל אינה נכס בלעדי של הציבור החרדי והדתי-לאומי.

ההיסטוריה של היישוב הישן, שבה חקוקים אישים כיצחק ורחל ינאית בן-צבי, מנחם אוסישקין ואליעזר בן-יהודה - שפעלו כדי לעגן את מעמדו של קבר רחל ואת דמותה של רחל בתודעה הכלל-יהודית והכלל-ציונית – תוכיח זאת.

דמויות הישראלי והיהודי המתרוצצות בנשמת רבים מאיתנו יכולים לפגוש ולהכיר זה את זה דווקא בשל מפגש המועדים הבלתי מתוכנן.

רבין לא ידע יותר מדי על רחל ומקום קברה כשהחליט למסור אותו לשליטה פלשתינית במסגרת הסכמי אוסלו. רק דמעותיו של הפוליטיקאי החרדי הישיש מנחם פרוש, תחנוניו של חנן פורת, וגם שיחות אישיות עם אליקים רובינשטיין, הרב לאו ואחרים, הביאו אותו לשינוי ההחלטה. רבין למד על רחל, על הכוחות המיוחסים לדמעותיה במסורת היהודית ועל מרכזיותו של מקום קברה לאורך מאות שנים רק מתוך טעותו.

פרופ' שמעון שטרית, שר הדתות בממשלת רבין, תיאר לימים כיצד ישבו הוא ואנשיו עם רה"מ אחרי החלטתו הראשונה בעניין קבר רחל, ובמשך שעתיים העבירו אותו קורס מזורז בתולדות המקום ובתולדות רחל. רק אז הבין רבין שאין מדובר ב"עוד בית כנסת" כפי שסבר תחילה, אלא במקום מרכזי ומהותי, שקשור באחת הדמויות המרכזיות בתולדות העם היהודי.

אין מתאימה אפוא יותר מדמות רחל כדי לנסות לחבר בין תומכי מורשת רבין למתנגדיה. הראשונים יפנימו דווקא בקבר רחל את משמעות הרצח, ואלה יוכלו ללמוד בכיכר על מורשת רחל ודמותה, כמו שעשה רבין ערב הירצחו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר