כל צד מפחד לאבד את אמריקה שלו

במשחק הפלאג פוטבול האחרון של הצעיר שהתקיים בסוף השבוע לא נרשמו הפתעות: הקבוצה שלו, שכבר שנים משחקת יחד תחת שרביטו של המאמן מרטין שהוא גם אביו של הקווטרבק, הובסה שוב. כמנהג המסורת האמריקנית כולם בירכו את כולם ב"גוד גיים באדי" על אף שברור היה שמדובר במשחק רע במיוחד ובילדים שעמדו חסרי אונים מול קבוצה שדרסה אותם ללא רחמים. ככה זה תמיד כשהם מפסידים, אף אחד לא כועס או מרים את הקול, גם לא מאשים אחרים. כתמיד בשבת בבוקר, הפסד צורב נמהל בעודף חביבות.

אבל דבר אחד בכל זאת השתנה בשבועות האחרונים. ההורים, שיושבים על הקווים ומנהלים בדרך כלל שיחות חולין על ביה"ס ולאחרונה גם על סוגי מסיכות, דיברו פוליטיקה. אמא אחת, בחולצה הקוראת לאנשים להצביע, הקפידה להזכיר לכולם את תאריך הבחירות. כזאת עוד לא היה בתולדות הליגה הפרוורית, פוליטיקה תמיד נשארה מחוץ לשיח.

אבל הבחירות האלה שונות. התחושה היא שכל צד נאבק לא רק על ניצחון, אלא על עתידה והישרדותה של ארה"ב כפי שהוא רוצה לראות אותה. בבחירות הקודמות הילארי קלינטון ניצחה במרילנד בכ־30 אחוזים. זה לא ישתנה הפעם, המדינה הקטנה והלא חשובה אלקטורלית לא תהפוך לפתע אדומה. ובכל זאת המדשאות המטופחות נמלאו שלטי ביידן־האריס, הצורך והרצון להיות מעורב חזק ובועט ובוער.

אמריקה של אחרי ארבע שנות טראמפ פוליטית מתמיד. במדינות כמו טקסס, פלורידה וצפון קרוליינה אחוזי ההצבעה המוקדמת שוברים שיאים. בג'ורג'יה, שבה הנשיא ניצח בהפרש של חמישה אחוזים ב־2016, הצביעו ביום הראשון לפתיחת הקלפיות 42 אחוזים יותר מהבחירות הקודמות. היו מי שהמתינו מחוץ לקלפי כעשר שעות, ותורי ההצבעה הפכו להפנינג ענק של מוזיקה וריקודים.

הדמוקרטים היום דמוקרטים מאוד, כך גם הרפובליקנים. כל צד מרגיש שאם הוא לא ינצח, הוא יאבד את אמריקה שלו לעד. אם לרגע היה מי ששכח מהמאבק על דמותה של ארה"ב, בא מינויה של איימי קוני בארט לשופטת בית המשפט העליון במקומה של רות גינסבורג, והבהיר שאי אפשר להמשיך ולהתעלם: כשביהמ"ש העליון נשלט על ידי שמרנים רק הממשל יכול לעמוד מולו, ועל הפרק עומדות החלטות גורליות כמו זכויות להט"ב, הפלות ומגבלות על נשק.

בארבע שנות שלטונו הצליח הנשיא לפלג את אמריקה. יש מי שיאמרו שהוא תלש מהמעצמה הגדולה בעולם את גלימת הצביעות, אחרים יראו בכך מקום שהופשט במחי יד מהשריון שהגן עליו במשך שנים ושמר עליו מלהתפורר. האיש שאין בו ולו טיפת פוליטיקלי קורקט גרם לאמריקנים לחוש דברים בעוצמות חסרות תקדים, הפך הכל לאישי וייצרי. ועם היצר באה המוטיבציה, וינצח הצד שתהיה לו יותר.