"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פועלי רשות המסים, התאחדו!

,עודכן

כולם מדברים על ההפגנות נגד נתניהו, אף אחד לא מדבר על הפגנות העצמאים. וזה חבל, כי אם כובד המשקל היה על האופן שבו הממשלה ומוסדותיה מבזים את העצמאים, אולי היינו זוכים לביטוי פרקטי למאבק בנתניהו, שחוץ מרוח ומשידורים חיים אינו מניב, למעשה, דבר.

הזדמנתי לכיכר רבין באחד הערבים, בדרך לניחום אבלים. שמעתי על הפגנת עצמאים המתכנסת בכיכר. התלבטתי מהיכן לתקוף את היעד שאליו עלי להגיע, ברחוב הניצב לכיכר. הצטערתי שברישיון הנהיגה לא השארתי את הכתובת הקודמת (200 מ' משם) שבוודאי היתה עוזרת לי לצלוח את מחסומי המשטרה, רעננתי את הווייז שוב ושוב בחפשי אחר משוב הולם למצוקה התחבורתית - אך עד שהגעתי למבואות מלכי ישראל התברר שאני חיה ביקום מקביל: אולי 300 איש, מפוזרים היטב, היו בכיכר. וכמות כפולה של שוטרים כיתרו אותה. כוחות הביטחון עוקבים אחר צעדיו המחפירים של האוצר וצפו התקהלות מרשימה, אבל עם ישראל כרגיל מחפש את המפתח מתחת לפנס הלא נכון.

על פי נתונים שפורסמו השבוע, המצב הכלכלי מדאיג אותנו יותר מכל דבר אחר. קרוב ל־80 אחוזים מאיתנו מדרגים אותו בראש סולם החשיבות, לפני בריאות ולפני ביטחון. רגע לפני תום שנת המס, עצמאים רבים מבינים שייתכן שמענקי רשות המסים הם הבדיחה הטובה בהיסטוריה, והבדיחה הזאת על חשבונם: "האם אתה סבור שהכנסתך בחודשים מארס-אוגוסט ירדה בהיקף של 40 אחוז?" נשאל העצמאי שהצליח לזכור את הקוד שלו בכניסה לאתר רשות המסים. באצבעות רועדות הוא כנראה הקליד: כן, וזכר מה ששמע מפקידי האוצר ומרבים אחרים (אני שמעתי מערן יעקב בעצמו): תיקחו, מקסימום תחזירו. אבל מה קורה עם עצמאי שהכנסותיו ירדו ב־20 או ב־30 אחוז? אפילו ב־10 אחוז? בספטמבר-אוקטובר כבר מדברים על מענק לכאלה עם ירידה של 25 אחוז בלבד.

מאות אלפי עצמאים משתדלים לעבוד פחות, וחושבים פעמיים אם יש להם הצעות טובות לעשות קצת כסף, כדי לא להפסיד את כל הפיצוי. המונים מתלבטים עכשיו עם רואי חשבון מה לעשות בכסף שקיבלו מהמדינה וכיסה רק קצת את המינוס. ייתכן שרבים מהם ייכנסו לחובות בשנת המס הבאה כדי להחזיר את המענקים הללו. בישראל 2020 לא מסוגלים להקים מערך אפידמיולוגי, וגם לא מערך דיפרנציאלי, כדי שרשות המסים תשלים לכל אחד את הסכום שהוא ניזוק בו. משפריצים כסף ללא פרופורציה, ואם עצמאי העז להשתכר והפסיד "רק" 35 אחוז - הוא למעשה יפסיד את כל דמי האבטלה שלו מהמדינה.

מרד העצמאים נפל כשהמרד האישי בנתניהו עלה, וזאת שגיאה היסטורית. התרגלנו לחשוב במושגים של בעד או נגד ביבי; ימין מול שמאל. כדאי לעבור לחלוקה אחרת. משלמי מסים מול כאלה שלא, לקח מהקורונה. המדינה הענישה מספיק את שפחות המע"מ ונרצעי רשות המסים. תם טקס חלוקת הקצבאות, לכל העמים ולכל המגזרים. מקרים מיוחדים ונדירים מוזמנים לוועדת חריגים. וזה, בהחלט משהו למלא עבורו את הכיכר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר