נתיר מעל פנינו את המסיכה, נסדוק את האשליה, כי ישראל אינה מעורבת בסכסוכים צבאיים לא לה. בקווקז, כך לפי שיטוט במקורות זרים וגלויים, מלבות כמויות אדירות של נשק מתוצרת ישראל את המלחמה בחבל נגורנו־קרבאך שבין ארמניה לאזרבייג'ן. כן, ישראל בהחלט מעורבת, נוקטת עמדה.
בתוגבה, אומרים לנו משרדי החוץ והביטחון פה אחד: איננו מתייחסים לנושא זה. אבל מערכות נשק ישראליות, מל"טים ולפי דיווחים גם פצצות מצרר, מגיעים בכמויות אדירות למאגרים של צבא אזרבייג'ן. הארמנים זועקים, "נשק מתוצרת ישראל הורג בנו", וזרימת המ"לטים לאזרבייג'ן נמשכת בעוצמה. רק לאחרונה הודה השר אלקין כי ישראל לא מוכרת נשק לארמניה. בתגובה הוזעק שגריר ארמניה בישראל לשוב לארצו לשם "התייעצויות", ביטוי לזעם הארמני על התייצבות ישראל לצד אזרבייג'ן, האויב המר של ארמניה. כנהוג, מעדיפה ישראל לתמוך בצד החזק, ולא בצד החלש שהמוסר הוא כל נשקו הדל.
לאחרונה שוב פרצה המלחמה העונתית על חבל המריבה נגורנו־קרבאך, החבל הנושק לגבולות שתי היריבות. רוב תושבי החבל המתיימר לעצמאות הם ארמנים, אך אזרבייג'ן טוענת לבעלות עליו. הסבך הבינלאומי הזה הוא שגורם להתלקחות, חרף כמה סיבובים רעועים של הפסקות אש.
מאז ומתמיד הפגינה ישראל אדישות כלפי הארמנים. יש המזהים את מצוקותיהם, בעבר ובהווה, עם תלאות היהודים. אך טבעי הוא שהארמנים משוועים להכרת מדינת היהודים ברצח העם הארמני, שהתחולל לפני יותר ממאה שנים; צעד מוסרי שנקטו כבר עשרות מדינות. כן, אינטרסים, אינטרסים. סירובה העקבי של ישראל הרשמית להכיר ברצח העם הארמני נומק בעבר בלחץ הטורקי, בימים שבהם לבלבו היחסים עם אנקרה, בטרם הפך ארדואן לשליט עוין המבזה את ישראל ללא הרף.
להתנכרות של ממשלות ישראל ל"שואה הארמנית" יש בימים אלה המשך מתבקש: מגזין החדשות האמריקני "גלובל פוסט" דיווח כי ישראל ואזרבייג'ן חתמו על עסקת נשק בשווי אדיר של 1.6 מיליארד דולר. ככל שתארך המלחמה, כך תתעשר תעשיית הנשק של ישראל. עוד ועוד ארמנים ואזרים ייהרגו.
אין להקל ראש ביחסים ההדוקים של ישראל עם אזרבייג'ן, שהרי זו גובלת באיראן. היא משמשת מעין נקודת תצפית מודיעינית העוקבת אחר הנעשה באיראן. וסברה שלנו, וזו סברה בלבד: אם תחליט ישראל ביום מן הימים לפעול נגד מתקני הגרעין של איראן, ייתכן שמטוסי חיל האוויר ימריאו מבאקו, בירת אזרבייג'ן. אם כך יהיה, יתברר לעיני כל: ישראל אינה מן האו"ם. בשטח ההפקר שבין המדינות הלוחמות, ישראל כבר התבססה היטב בצד שבו מקובעים האינטרסים.
לא נראה כי צפויה תזוזה לעבר יחסים מאוזנים. הארמנים יוסיפו לזעוק שנשק מישראל הורג בהם, אבל האמת? מה כוחה של הזעקה נגד הזרם של חביות הנפט המגיע אלינו מאזרבייג'ן, יחד עם זרימת היצוא הצבאי מישראל של מל"טים ופצצות מצרר. ישראל הרשמית נוצרת את פיה, אך ההימנעות מהבעת עמדה פומבית כלפי המתרחש בקווקז אינה מסתירה את הבחירה בצד המועדף, בחירה שכבר נעשתה, ולא מהיום.
מה כוחה של הזעקה הארמנית
יעקב אחימאיר
עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".