הליכוד מוכרח להתעשת
,עודכן
מלחמה בחוץ. אין אדם שלא מכיר נפגעים; מי מהמחלה עצמה, מי מהמשבר הכלכלי. אולם מעל לכל מרחפת לה מלחמת הקיום הפוליטי. ממשלת הקורונה שהוקמה באמונה שהסולידריות הישראלית מתגייסת בעת חירום, שבעת משבר אנחנו יודעים לצופף שורות - הכזיבה. הממשלה אינה שולטת, סוכני כאוס זוכים לעדנה תקשורתית ומפגינים מקצועיים משולי הדרך מוצבים במרכז הבמה.
וכל זה בשל העובדה שבישראל מתנהלות שתי ממשלות. ממשלת המחנה הלאומי ברשות הליכוד, וממשלת החיסול של כחול לבן. זה מה שהתחיל את כל הסיפור של כחול לבן, וזה מה שהיא פועלת בנחישות לעשות גם כעת: סילוקו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. בזה מתמצה תרומתה של כחול לבן, חברת הממשלה, למאבק הלאומי בקורונה. שהרי כידוע, אם ילך נתניהו, כמו שדורש ברק ומפנטז לפיד ומתחנן ליברמן - יבוא מזור לתחלואי הקורונה. ייפתחו בתי העסקים, נשוב לטוס לחו"ל, נשב בפרלמנטים של שישי ונגלגל שיחה על מצב הבורסה בניו יורק ועל המשחק האחרון של מסי.
בכחול לבן מעודדים מהסקרים: לא כי המפלגה שלהם מתרסקת, אלא כי נתניהו יורד. זו הסיבה שלשמה קמו, וזו עילת קיומם גם כעת. גם בתוך הממשלה, הם ממשיכים את המשימה שלשמה הובאו על ידי הפקידות והתקשורת. כחול לבן היא ההמשך של ניסיון ההפיכה השלטוני בישראל בדרכים אחרות. אם לא דרך הקלפי והריבון - העם - אז דרך גורמי האכיפה; אם לא דרך גורמי האכיפה - אז דרך בתי המשפט; ואם גם שם לא נצליח - אז נערבב את הקלפים יחד: מערכות אכיפה עם משפט עם הכוח הפוליטי המזערי שלנו - בתוך הממשלה.
יש לא מעט חברי כנסת, כולל ברשימה המשותפת, שתרמו להתמודדות ישראל עם הקורונה יותר מכל שרי כחול לבן גם יחד. לא רק שהם נשברים מקצת לחץ חברתי בטוויטר, הם שופכים שמן למחאה נגד הממשלה שבה הם עצמם חברים, ומשבשים ביודעין את היכולת לקיים משמעת ממלכתית בציבור. "ישראל לפני הכל" הפכה מסיסמה ריקה לסיסמה מניפולטיבית. לראשונה בישראל, ועוד בשעת חירום, מפלגת קואליציה חותרת באופן פעיל תחת היכולת של הממשלה לנהל משבר בריאותי וכלכלי.
הליכוד ונתניהו כשלו בהרכבת הממשלה, כשלו גם הנושאים והנותנים מטעם הימין כולו. אבל דווקא במצב הזה, כשהשותפה הקואליציונית הבכירה עסוקה בסדר יום אחר לחלוטין, מסורה כל־כולה לשליחות הקדושה שהטילה עליה הפקידות הלא־נבחרת בישראל - האחריות של הליכוד, ושל רה"מ נתניהו, כבדה וגדולה מתמיד.
במצב הזה, העיניים נודדות בחזרה לליכוד ולנתניהו. נדרשת אמירה ברורה: כחול לבן, הפקידות על דרגיה, והתקשורת האובססיבית - המשחק שלכם נגמר. יש מערכה חדשה, והיא מצריכה מנהיגות שתנהל את המשבר בלי רעשי הרקע של חבורת "הכל סבבה" או "הכל קטסטרופה". מנהיגות שמישירה מבט ואומרת: גם אם זו המערכה האחרונה שנוביל, אנחנו ננצח. נחזיר את הביטחון הבריאותי והכלכלי לישראל. יש מנהיגות כזאת בישראל, וזה בידיה. צריך שהיא תתעשת - ותופיע.
