בתוך המהומה, צריך להצדיע לאלופים הנכונים

אם הייתי ציני וקצת גס, כמאמר השיר והפזמון, הייתי מכתיר את אירועי סוף השבוע הנורא דרמטי הזה, "באין זמיר גם גנץ ישיר".

ובני גנץ יודע לשיר, אבל לאו דווקא במקהלה שהצטרף אליה לפני ארבעה חודשים וחצי. הפרשנות המיידית פשוטה: הממשלה בשותפות כחול לבן העבירה חוק להגבלת ההפגנות בזמן הסגר. שר התיירות, אסף זמיר, לא עמד בלחץ. מישהו כתב משהו ב"הארץ", וגנץ הבין שהוא חייב להציב את התורן לדגל השמוט.

אבל כל זה הוא ממש כמה בועות בקצף העבה של זרמי המעמקים. בעוד כמה ימים, אם הידיעות שמסתובבות בתקשורת נכונות, יתחיל מבצע הפגנתי לאורך המדינה בנושא "הצוללות". מככבים במפגן הפוליטי-צבאי הזה כמה אלופים במיל' תוך שימוש במקומות סמליים של חיל הים.

זה אחד הצעדים היותר מגונים במערכת ההפגנות שמטרתה לזרוע אנדרלמוסיה תוך ניצול חרדת המגיפה. על המופע המתוכנן הזה היה צריך שר הביטחון גנץ להגיד משהו. הציבור מזהה קצינים בכירים בדימוס עם צה"ל, וצה"ל, שלא בטובתו, נגרר לזירה הפוליטית. ולא בתפקיד טוב לצבא.

אם למישהו היה ספק לגבי התפקיד השלילי שהקצונה בדימוס ממלאת היום, באה הופעתו של אמנון אברמוביץ' בחדשות שישי והבהירה שכוחותינו עולים על השלטון החוקי במדינה. הוא פרסם ידיעה לא בדוקה לגבי האלוף גרשון יצחק אך ורק כדי להעביר את המסר שג'רי הוא הקצין האחרון שתומך בראש הממשלה. כלומר, לקצונה בישראל יש כבר עמדה בנוגע לממשלה, וזה מתחיל להזכיר מדינות דרום-אמריקניות. סביר שזו מניפולציה אופיינית לאברמוביץ', והקצונה בדימוס יודעת איפה לשים את הגבול. ישראל נתונה בעיצומם של הגילויים הקיצוניים ביותר בתולדות מה שאביו של ראש הממשלה, פרופ' בנציון נתניהו, כינה "החולי האינטלקטואלי והפוליטי המקנן בחברה הישראלית".

מדינת ישראל חונה על החוף האחרון של גורל העם היהודי. אין צורך למנות את כל הרפטואר הידוע של המאה ה-20 והמאה ה-21. ובכל זאת, חלקים גדולים בחברה הישראלית עוברים אינדוקטרינציה של שנאה כלפי... כלפי מי בעצם? רוב העם בישראל. אורגיית התעמולה והנאצות נגד ראש הממשלה והחברה הישראלית מזכירה יותר סדיזם מאשר שנאה. אדם נורמלי הרי לא יחשוף את עצמו לתא החקירות של משטרת המחשבות, שם זועקים ממיקרופון הרמקולים של הפרקליטות ושקרני ההיסטוריה הישראלית. אה כן, קוראים לזה אולפן כזה או אחר.

לא היית מצפה מעם כמו העם בישראל, ששרד לא מעט אסונות ושואה אחת, שלא ייכנס למוד של סולידריות לעת מאבק חירום ובמקום זה יפצח במחול מוות תגרני בהובלת סוחרים, תריסר אלופים במיל' ומחוללי מהומות מהשמאל האנטי-ישראלי. בישראל חפצת חיים, היה נעצר ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה והוא היה מקבל את החסינות שנתונה בידי הכנסת. אנשי הרוח בישראל היו מתריעים נגד המגיפה ולא נגד נתניהו.

ב-1973 אמר משה דיין: "במלחמה הזאת מי שמוביל זה יאנוש ואחריו כל עם ישראל". כלומר, לא אני ולא ראש הממשלה, ואפילו לא הרמטכ"ל, אלא מח"טים ומג"דים. מול אלופי האנדרלמוסיה, כולל האלוף מנדלבליט, אי אפשר שלא להצדיע לרוני נומה ולמיקי אדלשטיין.