"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המספרים עולים והמחנות מתקוטטים

,עודכן

זה קורה לי באחרונה, זה מדאיג, זה מצער. הקלדת המילים המפרשות את תוכנה של המחשבה כמעט נתקלת במעצורים פסיכולוגיים, בלתי עבירים. למרות זאת, אפרש: המחשבה הקשה החולפת בדמיוני הפרוע עומדת בצילו של סימן שאלה ענק: האם מדינת ישראל חושבת להתפרק? האם נחזה בקרוב בכינונן של שתי רפובליקות נפרדות, תחת שלטון מרכזי אחד?

תושבי הרפובליקה האחת חותרים להפלת נתניהו, אם כי עד כה טרם הסכימו על מנהיג מחליף. הרפובליקה האחרת מאמינה בנתניהו, ויש בתוכה מי שרואים בו את גדול ראשי הממשלות של ישראל. אמנם תושבי שתי הישויות מדברים בלשון אחת, אך אין ביניהן שפה משותפת.

מה שהצמיח את הרעיון הפרוע של החלוקה של המדינה האחת הוא האמצעי האחרון, עד כה, שאותו נוקטים החותרים להפלת נתניהו: על בניין מגורים, מול מעונו של ראש הממשלה, מוקרן מספרם המתעדכן של קורבנות הקורונה. זו לא המצאה מקורית. הלוא כך, בגרסה לא דיגיטלית, נהגו פעילי "שלום עכשיו" במלחמת לבנון הראשונה. אז, בימי כהונתו של בגין, היו נאספים פעילים והייתי בין השומעים את הקריאות: "בגין רוצח". לצד הכניסה למעונו הרשמי של בגין, הוצב לוח עץ ואליו הוצמדו מעין כרטיסי קרטון, שעדכנו את מספרי הנופלים במלחמה. לא פלא כי רווחת הסברה שלוח העץ המתעדכן שבר את נפשו של בגין. זה בדיוק היעד של מפגיני בלפור. לשבור את רוחו של נתניהו.

אם לא מנהיג, אז למחנה החותר להפלת נתניהו יש לפחות גנרל: אלוף (מיל') יאיר גולן, שכינה את מפלגת השלטון "מפלגת ביב שופכין". בראש מחנה נתניהו עומד ח"כ מיקי זוהר, שמכס היו"ר התורן של הכנסת כינה את נאומה של ח"כ ע'דיר כמאל מריח (יש עתיד), "מן הנגעלים ביותר ששמעתי".

לא רק המילים חוצצות בין שני חלקי ישראל: כי בנסיבות לא דמיוניות, בעת מלחמת יום כיפור הראשונה, נמנע מנחם בגין, מנהיג האופוזיציה, מלבקר את ההנהגה כל עוד מתנהלים הקרבות. "סולידריות לאומית", קוראים לזה. רק עם סיום המלחמה שאל בכנסת: "למה לא הזזתם את הכלים?". הוא לא הפגין, לא תקע טריז בציבור. ואילו במלחמת יום כיפור הנוכחית, לא הוזזו המבחנות ולא הוכנו המיטות.

האם בנסיבות אלה יכולה ישראל לנצח את המגיפה כישות אחת? דומה שכל הגשרים בין חלקי האוכלוסייה במדינה האחת כבר נהרסו. אין מי שיקים אותם מן ההריסות, ואין כל סימן להתקרבות, אפילו לא לגישושים. ככל שיימשך הלך רוח זה, כן גם תחמיר הסכנה לבריאות האוכלוסייה. המספרים המוארים בלוח החשמלי רק יוסיפו להתחלף. שני המחנות יוסיפו להתקוטט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר