"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נתניהו מאותגר מימין ומאותרג משמאל

,עודכן

הדעת נותנת כי ראש ממשלה המואשם בפשיעה חמורה, יתפטר מתפקידו ויקדיש עצמו לטיהור שמו. אבל יש לא מעט היגיון בטענתה של גלית דיסטל אטבריאן ("מי מייחל לקרע בימין", 22.09.20) כי בהנחה שנתניהו חף מפשע ושהאישומים הכבדים נגדו חסרי בסיס, הרי שאם יסכים לעסקת טיעון, שבמסגרתה יתפטר מראשות הממשלה, עלול להיגרם לו נזק כפול: אות קין לשארית חייו וויתור על התפקיד החשוב ביותר בישראל. כדי שנתניהו יסכים, או ידחוף לעסקה כזו, כפי שהציע לו פרקליטו המנוח יעקב ויינרוט, צריך הוא לדעת, בליבו, כי אין הוא חף מפשע, או להאמין שמערכת המשפט בישראל רקובה ושאין לו סיכוי למשפט הוגן. כיוון שעסקה כזו כוללת הודאה באשמה, וכיוון שניתן לעשותה גם בשלב מאוחר יותר של התהליך המשפטי, וכיוון שוויתור על תפקידו יהיה הנכס החשוב ביותר שבאמצעותו יהיה לו סיכוי לעסקה נוחה יותר, לא ייפלא כי ראש הממשלה שומר את האופציה הזו רק למצב שבו ישתכנע כי משפטו מוביל להרשעה. זהו שיקול אישי מאוד, גם אם נתניהו עוטף אותו בתואנה שאין בסביבה מועמד ראוי להחליפו.

על רקע זה אפשר להבין את הקריאות (הלא רבות, בינתיים) בימין, הממליצות בפני רה"מ להסכים לעסקת טיעון, ולא לחזור על טעותו הקשה של משה קצב, אשר דחה עסקה שיכולה היתה לחסוך ממנו מאסר. מבחינת הימין, הזוכר לנתניהו את הכרזתו כי מצא ביאסר ערפאת ידיד חדש, את הסכם חברון ואת נאום בר אילן, נתניהו רחוק מלהיות יצחק שמיר. התלהבותו מתוכנית טראמפ, המציעה לפלשתינים מדינה עצמאית על 70 אחוזים מן הגדה המערבית ועוד 14 אחוזים מתוך ישראל הריבונית, מוסיפה לא מעט לחוסר ההתלהבות הזה, מה גם שהסקרים מצביעים על נסיקת מנהיג ימין אחר, צעיר הרבה יותר, ולכאורה גם מחויב יותר לסיפוחים ולסרבנות שלום.

המחנה הליברלי בממשלה ובכנסת, שהוביל בשנים האחרונות את הקריאה להתפטרות נתניהו על רקע החשדות שהפכו לכתבי אישום, נמצא במצב שונה לחלוטין. תוצאות הבחירות יצרו מצב שבו אין די במנדטים של הימין והחרדים להקים ממשלה, והליכוד נאלץ לשלם מחיר כבד של פריטטיות ורוטציה, כדי להקים ממשלה בראשות נתניהו. הצטרפות כחול לבן ונכונותה לוותר על דגלה העיקרי (התפטרות נתניהו), בליעת עלבונות ההתעלמות (אי היידוע על הסכמי הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, אי צירוף לטקס בוושינגטון, אי שיתופם בהחלטה על מינוי גמזו כפרויקטור) נובעת מכך שכל מועמד אחר מן הימין יוכל להרכיב ממשלה גם בלעדיה, בלי זכות וטו ובלי רוטציה. השאלה היא אם נתניהו יצליח להכיל, לאורך זמן, את השילוב הלא צפוי של אִתגור מימין ואתרוג משמאל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר