הצילו את המציל

שבוע לתוך הסגר ורגע לפני יום הכיפורים, מדינת ישראל נמצאת בימים הכי נוראיים. אין דין ואין דיין, לא משמעת ולא היגיון, לא אחריות ולא הנהגה. הקורונה משתוללת והמלחמה בשיאה, אבל היחידים שקיבלו צו 8 הם חיילי הקיטוב והשיסוי. הקרב שלהם הוא לא בנגיף אלא אחד בשני.

ב־73' המחדל הפך בסוף לניצחון; מה עכשיו? // צילום: יהודה בן יתח

אומת הסטארט־אפ גאה להציג את מחוללי המגיפה - המפגינים והמתפללים. למישהו כנראה נוח להחזיר אותנו לימין־שמאל הטוב והישן ולדתיים־חילונים המוכר. ולא, זה לא מישהו אחד. זה ההוא שעסוק בענייניו האישיים יחד עם ההוא שרוצה להיראות חזק מול בוחריו, אלה שהמציאו את הדמוקרטיה וההם שחושבים שהיהדות רשומה על שמם בטאבו.

תשע שעות, לא פחות, ישב השבוע קבינט הקורונה כדי לדקלם מכאן ומשם את האיומים והאולטימטומים הרגילים סביב ההפגנות והתפילות. תשע שעות של קשקושים במקום תשע דקות של ניסוח הודעה קצרה שמגדירה סגר לכווווולם. בלי החרגות, בלי ויתורים ובלי כיפופי ידיים. עם אחד, גורל אחד.

על הכאוס מנצחת ממשלת האחדות, שהפכה מהר מאוד לממשלת הפילוג. חבריה שכחו שהקרב האמיתי של כולנו הוא על הכלכלה, על הרווחה, על הילדים המנותקים מבית הספר, על הנשים המוכות שכלואות בבית, על כך שאין עובדים סוציאליים ועל זה שלצוותים הרפואיים נגמר הכוח. האבסורד כה גדול עד שנדמה שכולנו על רכבת דוהרת אל התהום, ומה שמעסיק את נהגי הקטר זו השאלה מי הניע את הסטארטר. משוגעים, תלחצו על הברקס.

מדורת ההבלים הזו לא בוערת מעצמה, גם כלי התקשורת מתדלקים את האש, בעוד ועוד פושים ופריצות לשידור ממוקדי ההפגנות ומרכזי הישיבות. אלו שמתיימרים להיות כלבי השמירה הפכו, עם או בלי משים לב, לכלבי התקיפה של הצדדים. במקום להתעלם ממשחקי הכוח של הפוליטיקאים פמפמו שבוע שלם כותרות ראשיות על "המאבק על כיפור" ו"ההפגנות מול התפילות". במקום להוביל שיח של אחדות ואחריות נותנים במה להסתה, שנאת חינם וספינים מלכלכים. עורכי ומנהלי התקשורת - גם לכם, הגיע זמן חשבון נפש.

וכמובן כמו בכל משבר שחוסה במחוזותינו, גם הפעם מתחילים להישמע קולות ההשוואה לאם כל המחדלים - מלחמת יום הכיפורים. רק שלצער כולנו, טירוף המערכות כיום מצליח לעורר געגועים אפילו לישראל של 1973. אז, המחדל הוביל למלחמה נוראה. אך בתוך ימים מרגע שזו פרצה, ההנהגה התעשתה, הציבור התאחד, היתה סולידריות והצבא הפך את הקערה על פיה בדרך לאחד הניצחונות המזהירים של ישראל. הסיטואציה מול הקורונה, בינתיים, שונה בתכלית. המלחמה פרצה לפני שבעה חודשים ואנחנו מפסידים קרב אחרי קרב.

המצב במדינה מזכיר סצנה מתוך "הצילו את המציל", סרטו האחרון של אורי זוהר. בקטע המדובר מלין אחד המתרחצים בחוף על זוהר, שעד אז עסק בכל הדברים חוץ מאשר בתפקידו האמיתי. "סלח לי רגע", פונה האיש לזוהר המציל, "אתה לא חושב שהגזמת קצת?! אתה אוכל לי את האוכל, אתה נותן לי את הילד לשמור. אולי תרצה שאני אציל בשבילך? אתה המציל, תהיה המציל". בסרט, זוהר עונה לו: "תודה לך, ברגע אחד סידרת לי את הראש". אבל זה רק בסרטים. במציאות נצטרך להתפלל.

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, בעלי משרד "משעל־ורניק"