"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האמירויות ובחריין תחילה?

,עודכן



מעשיית זן עתיקה מספרת על החכם שבנו רכב על סוס ורגלו נשברה. באו לנחם אותו, והוא אמר: "זה יכול להיות רע, וזה יכול להיות טוב". למחרת, הגיעו שליחי הקיסר לגייס בכפייה את ילדי הכפר. ילדו של החכם ניצל, בזכות השבר.

ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין מולידים הרבה ציניות. הם מכריזים על שלום עם מי שלא היינו מעולם במלחמה איתן. הם חושפים את חוסר האמון של נתניהו בכל מי שסביבו, בממשלה. הם נראים כמו תוצר פוליטי של נשיא אמריקני בשלהי כהונתו. הם מדלגים מעל הסכסוך הישראלי־פלשתיני, כאילו כל מה שנותר לנו לפתור בפוליטיקה המזרח־תיכונית, זה את יחסי ישראל עם נסיכויות המפרץ העשירות, שנמצאות במקום גבוה בהפרת זכויות אדם.

אני בוחר שלא להיות ציני. שאלת החיבור של ישראל במזרח התיכון, קריטית לחיים שלי ושל ילדיי כאן. משפחתי הגיעה מלוב ומסוריה, וחזון מגילת העצמאות מכוון לשגשוג משותף, שיהפוך את ישראל מאפיזודה לנטועה לדורות. "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקִדמת המזרח התיכון כולו".

ולכן, אני מברך על כל הסכם שהולך בכיוון של שותפות ופיוס. התרגשתי מנאומו בערבית של מאיר בן שבת, יו"ר המל"ל, באבו דאבי. אני שמח על ההכרה הפורמלית במה שהיה קיים מתהליך אוסלו, באופן לא פורמלי. אני שמח על החיבוק שניתן לאברהם, אבינו המשותף, בכותרת ההסכם.

אבל, זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע. אם מדובר בבריחה מליבת הסכסוך - זה רע. אם מדובר בצעד שקוטע את הריצה לסיפוח חד־צדדי ומיטוט השלום עם ירדן, זה טוב. אם מדובר בעוד החלשה של הפלשתינים וניסיון להתעלם מזכויותיהם - זה רע. אם מדובר ביצירת הזדמנויות לפיוס ולהסכם מדיני, שבליבה שלו הסכמה בין ישראל והרשות הפלשתינית - זה טוב.

בשדרות הדברים פשוטים וברורים. באפריל הקרוב נציין 20 שנה לקסאם הראשון שנחת כאן. נתניהו נושא באחריות לכך, כבר יותר מעשור. הוא כשל בהבאת מציאות יציבה של שלום וביטחון לדרום. הוא כשל בקידום הסכם כולל מול הפלשתינים. זה המבחן, ואי אפשר לחמוק ממנו. העתיד שלנו, בין הים התיכון לנהר הירדן, תלוי בעתיד המשותף שלנו, יהודים ופלשתינים. הטקס בבית הלבן לא יכול לטשטש את זה. אם נתניהו יאזור אומץ, אחרי עשור של שיתוק, הטקס הזה יכול להיות פתח למהלך רחב ומשפיע באמת.

אנחנו סופרים כבר שש שנים בשדרות והסביבה, ממוצאי צוק איתן. נתניהו דיבר אז על "חלון הזדמנויות מדיני" שנפתח, ולא עשה דבר כדי לממש אותו. הסטארט־אפ ניישן משקיעה הרבה אנרגיות בבניית כוח צבאי משוכלל, ומעט מאוד בבניית שלום. מהלך להסכם מדיני ישראלי־פלשתיני, יכול וצריך להשתמש בקשרים החדשים־ישנים במפרץ, כדי להביא להסדרה קבועה בעזה, ולקדם מו"מ ישיר עם הרשות הפלשתינית, שסופו הסכם.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי דבוש

מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".

כדאילהכיר