האמירויות ובחריין תחילה?

מעשיית זן עתיקה מספרת על החכם שבנו רכב על סוס ורגלו נשברה. באו לנחם אותו, והוא אמר: "זה יכול להיות רע, וזה יכול להיות טוב". למחרת, הגיעו שליחי הקיסר לגייס בכפייה את ילדי הכפר. ילדו של החכם ניצל, בזכות השבר.

ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין מולידים הרבה ציניות. הם מכריזים על שלום עם מי שלא היינו מעולם במלחמה איתן. הם חושפים את חוסר האמון של נתניהו בכל מי שסביבו, בממשלה. הם נראים כמו תוצר פוליטי של נשיא אמריקני בשלהי כהונתו. הם מדלגים מעל הסכסוך הישראלי־פלשתיני, כאילו כל מה שנותר לנו לפתור בפוליטיקה המזרח־תיכונית, זה את יחסי ישראל עם נסיכויות המפרץ העשירות, שנמצאות במקום גבוה בהפרת זכויות אדם.

אני בוחר שלא להיות ציני. שאלת החיבור של ישראל במזרח התיכון, קריטית לחיים שלי ושל ילדיי כאן. משפחתי הגיעה מלוב ומסוריה, וחזון מגילת העצמאות מכוון לשגשוג משותף, שיהפוך את ישראל מאפיזודה לנטועה לדורות. "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקִדמת המזרח התיכון כולו".

ולכן, אני מברך על כל הסכם שהולך בכיוון של שותפות ופיוס. התרגשתי מנאומו בערבית של מאיר בן שבת, יו"ר המל"ל, באבו דאבי. אני שמח על ההכרה הפורמלית במה שהיה קיים מתהליך אוסלו, באופן לא פורמלי. אני שמח על החיבוק שניתן לאברהם, אבינו המשותף, בכותרת ההסכם.

אבל, זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע. אם מדובר בבריחה מליבת הסכסוך - זה רע. אם מדובר בצעד שקוטע את הריצה לסיפוח חד־צדדי ומיטוט השלום עם ירדן, זה טוב. אם מדובר בעוד החלשה של הפלשתינים וניסיון להתעלם מזכויותיהם - זה רע. אם מדובר ביצירת הזדמנויות לפיוס ולהסכם מדיני, שבליבה שלו הסכמה בין ישראל והרשות הפלשתינית - זה טוב.

בשדרות הדברים פשוטים וברורים. באפריל הקרוב נציין 20 שנה לקסאם הראשון שנחת כאן. נתניהו נושא באחריות לכך, כבר יותר מעשור. הוא כשל בהבאת מציאות יציבה של שלום וביטחון לדרום. הוא כשל בקידום הסכם כולל מול הפלשתינים. זה המבחן, ואי אפשר לחמוק ממנו. העתיד שלנו, בין הים התיכון לנהר הירדן, תלוי בעתיד המשותף שלנו, יהודים ופלשתינים. הטקס בבית הלבן לא יכול לטשטש את זה. אם נתניהו יאזור אומץ, אחרי עשור של שיתוק, הטקס הזה יכול להיות פתח למהלך רחב ומשפיע באמת.

אנחנו סופרים כבר שש שנים בשדרות והסביבה, ממוצאי צוק איתן. נתניהו דיבר אז על "חלון הזדמנויות מדיני" שנפתח, ולא עשה דבר כדי לממש אותו. הסטארט־אפ ניישן משקיעה הרבה אנרגיות בבניית כוח צבאי משוכלל, ומעט מאוד בבניית שלום. מהלך להסכם מדיני ישראלי־פלשתיני, יכול וצריך להשתמש בקשרים החדשים־ישנים במפרץ, כדי להביא להסדרה קבועה בעזה, ולקדם מו"מ ישיר עם הרשות הפלשתינית, שסופו הסכם.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות