גם מול לבנון: שעת רצון שאסור להחמיצה

ב־10 באוגוסט דיווח העיתון הלבנוני "אל עראבייה", היוצא לאור באנגלית, כי הגורמים העיקריים בלבנון שהתנגדו עד כה ליישוב הסכסוך עם ישראל סביב קביעת הגבול הימי, הסכימו לתמוך במאמצי התיווך האמריקניים. לדעת העיתון, הפיצוץ הקטלני בנמל ביירות ב־4 באוגוסט 2020 גרם לכך שאפילו חיזבאללה, הגורם העקבי ביותר בהתנגדותו לתיווך האמריקני - נכון עתה לפשרה.

במשך שנים ניסתה ארה"ב לעזור ביישוב סכסוך הגבולות בין ישראל ללבנון, ובכלל זה הגבול הימי. המחלוקת רבת השנים על תיחום קו הגבול הימי בין שתי המדינות נוגעת למים הטריטוריאליים והכלכליים, והיא מתחילה כבר במיקום נקודת הגבול בקו החוף באזור ראש הנקרה. מדובר באזור בן כ־860 קילומטרים מרובעים. למרות מאמצי התיווך, שני הצדדים הציגו עד היום קו ניצי וחסר פשרות.

אלא שבאזור המחלוקת מצויה גם הזדמנות. ב־2018 אישרה לבנון ל"קונסורציום" האיטלקית, לחברת "טוטאל" הצרפתית ו"לרובאטה" הרוסית לבצע חיפושי אנרגיה ראשונים בשני מתחמים ("בלוקים"). עד כה לא נשאו החיפושים תוצאות מובהקות, אך אחד המתחמים - בלוק 9 - נראה כבר עתה מבטיח. הבעיה היא שחלקו הדרומי של הבלוק נמצא כולו באזור השנוי במחלוקת עם ישראל.

הנסיבות, כאמור, השתנו. עקב המשבר הכלכלי המתמשך, לבנון זקוקה באופן נואש למקורות הכנסה. אפשרות שאיבת גז ונפט מהים היא בהחלט הזדמנות, גם אם מחירי האנרגיה כיום לא בשיאם. הפיצוץ בנמל ביירות, שהחמיר את המצב וחיזק את הזעם הציבורי על חיזבאללה, שהתנגד עד כה לכל פשרה, עשוי להביא למפנה.

עוזר מזכיר המדינה האמריקני לענייני המזרח הקרוב, דיוויד שנקר, הודיע בתדריך שקיים ב־9 באוגוסט כי הוא מחכה לאור הירוק מביירות ומצפה לבקר בה בקרוב. לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, אמר נשיא הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, לעיתון הלבנוני "אנאהר" כי הדיונים עם וושינגטון בנוגע לתיחום הגבול הימי עם ישראל "נמצאים לקראת השלמתם". באותו תדריך אמר שנקר כי "הסכם מסגרת שגובש על ידו כדי להתחיל ולדון בתיחום הגבול הימי השנוי במחלוקת בין שני הצדדים 'תקוע' על עניין אבסורדי", אך סירב לפרט.

כזכור, הודיעה ממשלת ישראל כבר במאי 2019, כי הסכימה להיכנס לשיחות בתיווך ארה"ב עם לבנון כדי לפתור את סכסוך הגבול הימי. על ישראל להמשיך ולאותת גם עתה כי פניה לפשרה וכי היא מוכנה לדון בתנאים השונים לתיווך. במסגרת זו תוכלנה לעלות הצעות שונות שאינן מקובעות לאמנת הים, שתנאיה אינם פועלים בהכרח לטובת ישראל. תיווך אמריקני ימנע גם פתרון כפוי על הצדדים וניתן יהיה לדון בהצעה לקו גבול גם אם אינו קביל לכאורה מבחינת משפט הים.

מובן שאין בדרך זו הבטחה שהסכסוך אכן ייפתר וברור שאף אחד מהצדדים לא ייצא עם מלוא תאוותו בידו. אך עבור ישראל יש בתהליך זה שני יתרונות ברורים. הראשון הוא מציאת פתרון לסכסוך גבול עם מדינת אויב. בניגוד לגבול היבשתי עם לבנון, הנמצא במחלוקת קשה, במבוי סתום ובמלחמה מתמדת, הפתרון למחלוקת הגבול הימי נמצא בהישג יד, והוא עשוי להיות סנונית ראשונה לפתרון רחב יותר לכל הגבול.

היתרון השני הוא מיצובה של ישראל כשכנה שוחרת טוב למרות האויב הקשה הנמצא מעבר לגבול. ישראל תוכיח כי אין לה סכסוך עם העם הלבנוני והיא באמת מחפשת נתיבים לסייע לו לאחר האסון שפקד אותו. הנה נפתח לפני ישראל נתיב חשוב, שאם יצליח - יאפשר ללבנון לבצע חיפושים בים שעשויים להוביל לגילוי שדה גז טבעי, לשפר את הכלכלה ולרסן גורמים קיצוניים כמו חיזבאללה - ואולי גם לבסס שכנות טובה.

פרופ' שאול חורב הוא ראש מרכז חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית וראש מרכז עזרי למחקרי איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה; ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית