"אני לא מאמינה שאתה טס עם ביבי!" אמרתי לאיש הקול של גלצ כאשר סיפר לי שנבחר להצטרף לנסיעה של נתניהו. קינאתי בו נורא. "אין לך מושג על מה את מדברת", הסביר הסאונדמן המיומן, "אני עובר בדיקת קורונה בכל בוקר. כשנטוס, משדה התעופה נגיע ישר למלון, ומשם לבית הלבן, טקס, שוב למלון, אסור בכלל להסתובב בעיר, ושוב טסים לארץ. עד שיתחיל הסגר אני חזרה בבית". וואלה. לא נשמע משהו. תכננתי לכתוב שזה לא מוסרי לטוס בזמן הזה לאמריקה כאשר כלפי האזרחים ננקטת מדיניות קורונה כה אומללה, אבל אני מבינה שזה קצת אחרת. כלומר, מדיניות הקורונה של ראש הממשלה אומללה (מדיניות זאת מחמאה, בואו), אבל אני מעדיפה להסתכל מעבר כדי לא להחמיץ את המשדר המרכזי.
מחר בערב נהיה עדים לרגע מכונן. נתניהו, שעקף את הימין מימין ואת השמאל משמאל, יעמוד על מדשאת הבית הלבן לחתום הסכם שלום. הטלוויזיה תשדר, אבל לא באותה חגיגיות שבה שודר טקס החתימה על הסכם אוסלו, השבוע לפני 27 שנים. בסלונים בשיכון ל' ובהוד השרון, בעין שמר ובהרצליה פיתוח לא יישבו סביב שולחנות עם יין לבן ופרוסות דקות ממש של גבינה. טיפות דם לא נשפכו על ההסכם הזה, וטיפות שמפניה לא ייזלו בבתי השמאל הישראלי. שום אדריכל שבע לא יגזור קופון פוליטי של שנאה לאחיו בשטחים הכבושים, שום משפחה לא מאבדת את יקיריה או את אדמתה. ביבי הצליח להרוס להם גם את הרגלי השלום. להסכם שייחתם הפעם יש פירות מסוג אחר לגמרי: שיתופי פעולה כלכליים ואופק מדיני אמיתי. האיש שעליו נאמר שהוא יודע לדאוג רק לעצמו, עומד לנפק תמונה היסטורית, שממנה חרדים מתנגדיו יותר מכל: נתניהו עשה שלום בטוח. נגמר עידן האסקפיזם, אי אפשר להתכחש למציאות עוד.
ואל תפילו את זה על שושקה. אלה לא שוליים. מועדון ה"לשעברים" של מערכת הביטחון וראשי מפלגות השמאל משתתפים בהפגנות כבר שלושה חודשים, ולא חדלים גם מול בשורות השלום. בזמן שנתניהו צורב את מורשתו כמדינאי, כרמי גילון ותמיר פרדו, ולצידם לפיד, שלח, גולן, ובוגי, צורבים את מעמדם כמפגיני רחוב. ברשימה המשותפת אבלים, צעירי הדגלים השחורים מאיימים לחסום כבישים בדרך לנתב"ג, בוושינגטון יחכו כמה ישראלים עם שלטים של "גוש שלום". מחנה השלום נגד השלום.
אבל זה מחנה השלום לשעבר, מכיוון שמחנה השלום יחתום מחר במו ידיו על הרגע שבו נתניהו ייזכר כמצביא מצליח והם כשחקני פרינג', שפעם חלמו על שלום ואז, כשהוא הגיע, נותרו מקובעים לעולמם הישן כמו אריאל ברונז על עמוד.
רוצים להפגין נגד השלום של נתניהו? בבקשה. בואו נראה אתכם חותמים גם על הצהרה בלתי חוזרת, שתימנעו מעסקים עם האמירויות ועם בחריין. כי משום מה, יש תחושה די מבוססת שאהוד ברק ואייל שני יהיה הראשונים לפתוח בדובאי משרד אינטרסים או מסעדה - ולהספיק לחזור לבלפור עד מוצ"ש.