ההתנגדות במחנה הפלשתיני להסכם השלום והנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות, יצרה לכאורה בסיס לשיתוף פעולה בין אבו מאזן להנייה, אבל בפועל מריצה את שניהם לחפש רווח והצלה בחוץ. בשני המקרים מתערבב "העניין הלאומי" באינטרס האישי, ונקשר ישירות לקרבות הירושה.
אבו מאזן, אחרי שהבין כי לא תצמח לו ישועה מן הליגה הערבית, מהמר על הטורקים. הוא יודע, אמנם, שארדואן תומך נלהב בחמאס (אף שהיחסים ביניהם קצת הצטננו לאחרונה), אבל זה, מבחינתו, פחות חשוב כרגע.
מה שחשוב יותר לאבו מאזן הוא שטורקיה היא יריבה קשה של איחוד האמירויות. שליט איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, הוא מתנגד חריף לאסלאם הפוליטי הרדיקלי של ארדואן, ושתי המדינות ניצבות, בין השאר, משני צידי המתרס במלחמה על השלטון המתנהלת כעת בלוב.
ומה שחשוב עוד יותר לאבו מאזן בקשר עם הטורקים, שאיימו להחזיר את שגרירם מאיחוד האמירויות בתגובה על הסכם הנורמליזציה עם ישראל, הוא שגם הוא וגם ארדואן רואים במוחמד דחלאן, יועצו הביטחוני של שליט איחוד האמירויות, בבחינת "סדין אדום". נשיא טורקיה חושד בדחלאן, לשעבר בכיר הרשות הפלשתינית, שהיה מעורב בניסיון ההפיכה נגדו לפני ארבע שנים, ואף הכריז פרס כספי על ראשו. אבו מאזן משוכנע שדחלאן עושה הכל כדי לרשת אותו.
אז נכון שראש הרשות הפלשתינית כועס על האמירויות, ש"נעצו סכין בגב" ומנרמלות את יחסיהן עם ישראל, אבל בתסריט המסויט שלו הוא רואה כיצד הברית החדשה, שמתהדקת כעת בין ישראל לבין איחוד האמירויות, מסייעת לדחלאן לחזור כמנצח לרמאללה, אחרי שהורחק ממנה בהוראתו האישית של אבו מאזן.
גם בצד של חמאס מתנהל המאבק נגד הסכם השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בצל ההתמודדות הקרבה על השלטון. ראש הלשכה המדינית, איסמעיל הנייה, מדלג בשבועות האחרונים בין אנקרה לביירות, שם נפגש עם בכירי חיזבאללה. המסע הזה נועד, לכאורה, לגייס תמיכה בהתנגדות לישראל ולנורמליזציה עם המפרציות, אבל על הדרך הנייה מנסה גם לצבור תמיכה במועמדותו לכהונה שנייה כראש הלשכה המדינית של חמאס בבחירות הפנימיות, שעמדו להיערך הקיץ, אבל טרם נקבע להן מועד רשמי.
אבו מאזן מוטרד מאפשרות שובו של דחלאן. הנייה מוטרד מן האפשרות שחאלד משעל, שכבר כיהן לפניו כראש הלשכה המדינית של חמאס, וזוכה לתמיכתה של קטאר, שוב יציג את מועמדותו לתפקיד. על פניו, משעל נחשב ללוחמני יותר מהנייה, ולמי שמתאים יותר להוביל את חמאס בעימות עם ישראל בשעה שבה נופלות חומות הבידוד בין ירושלים לבין העולם הערבי.
ישראל אינה מעורבת בקרבות הירושה הפנימיים ברשות הפלשתינית ובחמאס, אבל כמובן עוקבת אחריהם בעניין. החלפת הנייה במשעל או במועמד אחר לא צפויה לחולל תפנית דרמטית בעימות שבין חמאס לישראל, אבל החלפתו של אבו מאזן במועמד מסוגו של דחלאן, המקורב מאוד ליורש העצר באיחוד האמירויות, זו שתחתום בימים הקרובים על הסכם הנורמליזציה עם ישראל, עשויה בהחלט לחולל שינוי לטובה בציר ירושלים־רמאללה.
הבעיה היחידה היא שכלל לא ברור אם דחלאן מעוניין להמיר את החיים הטובים במפרץ הפרסי בישיבה במוקטעה, וגם אם כן - שמישהו ימתין לו שם עם זרי פרחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו