מה רוצים מריבלין

ביולי 2021 יסיים הנשיא ריבלין את כהונתו. "רובי" הוא שמו השני של הנשיא, אם לא שמו הראשון, אפילו הרשמי. הרי לעיתים תכופות כבודו משרבט בחתימת ידו גם את הכינוי "רובי". 

אבל "רובי", ככל שירמוז הכינוי לעממיות אישיותו ואופיו, לא מצליח להשכיח, או רק לטשטש, את הציווי: "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כ"ב, כ"ז). נהפוך הוא, רבים ממבקריו מבטאים זלזול בנשיא ומטיחים בו גידופים. המשוטט ברשתות החברתיות יתרשם בקלות כי ריבלין הוא כבר לא אותו "רובי" מפעם. הנשיא "מתנשא", וזה רק בלשון המעטה של מגדפיו, מוגי לב שאינם מזדהים בשמותיהם בחלקם. למקרא הגידופים אפשר אולי לנחש ניחוש פראי כי מגדפי הנשיא הם חלק ממנגנון, שפועל כדי לגמד את אישיותו של ריבלין. הייתכן? מישהו עוד עלול לעלות בדעתו כי המגדפים פועלים חלילה בידיעה שאינה סודית, כי זו תוצאה של יחסי העוינות המאפילים על היחסים בין הנשיא ריבלין לבין ראש הממשלה נתניהו. 

נתניהו לא תמך בריבלין בהתמודדות על הנשיאות. כך גם קורה כאשר הנשיא, אשר בעברו העלה את בית"ר ירושלים לפסגות של הצלחה, נעשה עתה מעין לוח מטרה לסיכות חדות. ייתכן כי משגרי הסיכות הם, בין השאר, קיצוני האוהדים של קבוצת הכדורגל. בעבר פרסמנו דברי ביקורת על ביטויי הנשיא, אבל נראה כי עתה הגיעה גם העת להתבוננות נוספת ביחס אליו מצד חלק מהציבור. 

בעלי דעה בתקשורת כבר החלו לשקוד על איתור מועמדים אפשריים שיתמודדו על הכהונה הרמה. אפשר להזכיר להם ולנו כי הנשיא ריבלין, המושמץ הנעלה, זכה למידה רבה של שביעות רצון מדרך תפקודו: בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כ־76 אחוזים מקרב הנשאלים מרוצים מדרכו בנשיאות. ריבלין הוא שני לפופולריות בסקר זה כי לפניו רק צה"ל מחזיק בשיא. 

לא אחת מנסים לצייר את דמותו של ריבלין כ"שמאלן". אבל לעיתים נדירות, אולי כדי להתמודד עם מבקריו, מזכיר ריבלין גם בפומבי כי חרף מעמדו הממלכתי, הוא לא שכח את דבקותו באמונות ובדעות שהיו נחלתה של תנועת החרות, מפלגתו בעבר, מנוחתה עדן. אבל היא נוכחת גם היום, בנפשותיהם של ותיקיה, כריבלין. 

גם אמירתו של הנשיא ריבלין, ולפיה "בני עמי בחרו בטרור", היא מוקד בולט לביקורת עליו. מילים אלה ביטא לאחר שמרצחים יהודים שרפו למוות משפחה פלשתינית בכפר דומא. פעולת "תג מחיר" איומה ונוראה. מי שמבקש להכפיש, מעליל עליו כי הטיח אישום קיבוצי בכל העם היהודי. אבל במחשבה נוספת ברור כי ריבלין גינה בחריפות רק את המרצחים. הזה האיש שיכפיש את כל עמו? נו, באמת. 

ייתכן שריבלין שואל, כפי שבעתיד ישאלו יורשו או יורשתו בכהונה: "בעצם, מה רוצים ממני?" הוא נותר איש ימין, אבל בנוסח ז'בוטינסקאי. הוא לא היה תומך בכינון מדינה פלשתינית, אלא במדינה יהודית ביו"ש, המעניקה זכות הצבעה לכל יושביה. הוא היה חותר לשלום בין עמים באזור. אך באמת, ספק אם יכול נשיא המדינה לרצות את הכל.