לנצח את האבטלה בשיתוף המעסיקים

איך משכנעים היום מעסיקים לקחת מובטלים לעבודה? זו השאלה הגדולה שמונחת לפתחו של הצוות הממשלתי הבינמשרדי לתעסוקה, שקיבל תקציב ומנדט לגבש תוכנית להצלת התעסוקה. איך גורמים לכך שהמעסיקים בכלל ישרדו? כדי לשרוד הם זקוקים לקונים, ללקוחות. לכן, חייבים לייצר נתיבים לעידוד רכישות וביקושים. כלומר, להזרים כסף למי שנותרו ללא פרנסה, והרבה יותר, כדי שימשיכו לרכוש.

במדינות רבות בעולם הכניסו מהר את היד לכיס, ובנדיבות. מעניקים דמי אבטלה מוגדלים, מורידים מע"מ על ייצור ושירותים מקומיים, ואפילו מסבסדים ארוחות בחוץ. נניח שזה יקרה גם כאן - את מי יצטרכו המעסיקים? כמו תמיד, הם יזדקקו לעובדים מועילים ומקצועיים. אלא שהרוב המכריע - 89% - מהמושבתים כיום הם ללא תואר אקדמי, לפי נתוני האוצר.

מכיוון שלמי שאין השכלה על־תיכונית, גם אין לרוב ידע ומיומנויות לעבודה מקצועית בענף כלשהו, חייבים להקנות להם מיומנויות חדשות לעבודה, ובמהירות. "ההכשרות המקצועיות" חזרו לכותרות, כי הן באמת יכולות בתוך חודשים ספורים להכשיר אנשים למאות מקצועות נדרשים במשק. אלא שכאן טמונים אתגרים תפיסתיים וביצועיים לא קטנים. במשך עשרות שנים ייבשו ממשלות מימין ומשמאל את מערך ההכשרות הממשלתי. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לשפרו, אבל הם בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. רוב הקורסים בסבסוד ממשלתי אינם עדכניים, ואינם בנויים עם מעסיקים. למעשה, הם רק מרחיקים אותם עם עודף ביורוקרטיה ורגולציה. כך שלמעשה, די מתחילים מאפס. לפחות זו הזדמנות לרענן את המחשבה לגבי איך יוצרים הכשרות מקצועיות איכותיות.

ממחקר של שותפות "המקפצה - המטה להשקעה במקצועות המחר", שכולל ארגונים עסקיים וחברתיים, עולה שהמאפיין החשוב ביותר של הכשרות איכותיות בעולם הוא שהן נעשות לאורך כל הדרך בשותפות עם מעסיקים: מקביעת תוכן הקורסים ועד להוצאתם לפועל. התמחות בעבודה היא מרכיב הכרחי נוסף.

מכיוון שהמעסיקים מגוונים מאוד בצרכים וביכולות שלהם לקחת חלק בהכשרות, הם זקוקים לסיוע ממשלתי בצורות שונות. המקפצה מציעה ארבעה מסלולים שונים, שייתנו מענה לסוגים שונים של מעסיקים. כל אחד מהם בנוי ומכוון להגיע עד למעסיק הקטן ביותר כדי לדפוק לו על הדלת ולקחת אותו ביד לשותפות בקורס, בתנאי שהוא זקוק לעובד מקצועי. ההצעה היא לא רק לבוא לקראת המעסיקים, אלא גם לבקש מהם להתחייב: להעסקת המשתתפים בקורס, להתמחות אצלם בעסק או להשתתפות במימון הקורס. אחד מהשלושה.

פחות מזה, הן לממשלה והן למעסיקים - לא יעבוד. אם הממשלה רק תמשיך לעשות את מה שעשתה עד היום, לאסוף ביקושים ולעשות את ההכשרות בעצמה - נקבל את מה שקיבלנו. מה גם שבלתי אפשרי בעולם משתנה לאסוף מראש נתונים שיצפו באופן מדויק מה יהיו המקצועות המבוקשים בעתיד.

כן אפשרי לעבוד במהירות עם מעסיקים שמוכנים להתחייב. האתגר הוא לייצר מנגנון שיאפשר למוסדות לימוד, שמומחים בתחומם, לעבוד עימם יד ביד לאורך כל הדרך, בפתיחות, בגמישות ובבניית אמון.

טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121, מייסדת שותפות "המקפצה - המטה להשקעה במקצועות המחר"