ביקורת הפרקליטות – מגרסטל עד רוזן

בימים אלה מתפרסם דו"ח הפעילות השנתי של נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות בראשות השופט בדימוס דוד רוזן. בפרק "המלצות אופרטיביות" מופיעים מקרים מטרידים. קצינה בכירה בתביעה המשטרתית הסתירה במכוון עובדות מהותיות מההגנה ומבית המשפט, שהיה בכוחן לקעקע את ראיות התביעה. הנציב קבע שבית-המשפט הוטעה במכוון והמליץ להעבירה מתפקידה ולבחון אם נעברה עבירה פלילית. גם תוכן המידע שהסתירה הקצינה מעניין: בתיק פלילי שבו נדונה תקפותו של תו תקן שהעניק מכון התקנים למצלמות מהירות שהופעלו על ידי המשטרה, העיד נציג המכון שנכח בעשרה ניסויים בהולנד ושעוזרו נכח ב־490 ניסויים נוספים. על ניסויים אלה בוססה חוות דעת שהגישה התביעה. אלא שהתברר שהניסויים כלל לא נערכו, אך הקצינה הסתירה במכוון מידע זה מבית המשפט במשך שנה וחצי, והתובע המשטרתי בדרגת רפ"ק המשיך בדרכה והצהיר שקר במשפט. 

במקרה שני קבע הנציב שפרקליטות מחוז קיבלה החלטה לסגור תיק מבלי לעיין במכלול הראיות שבתיק החקירה, ועיכבה את הערר 16 חודשים בטרם העבירה אותו למחלקת עררים – סיכול הזכות לערור. יתרה מזו: הנציב קובע ש"עיכוב ממושך בהעברת החומר הרלוונטי מהגוף שסוגר את התיק למחלקת עררים הוא בבחינת תופעה שכיחה" - מדובר בשיטה. במקרה שלישי מצא הנציב רצף כשלים בניהול משפט על ידי מח"ש: אי־העברת חומר חקירה מהותי להגנה, הצהרות לא נכונות בבית המשפט, הימנעות מתיעוד המגעים להסכם עד מדינה והסוואתו כעסקת טיעון, והטלת חיסיון על חומר חקירה מבלי ליידע את ההגנה כמקובל - הכל בתיק אחד.

במקרה רביעי מצא הנציב שטוען מעצרים הצהיר שקר בבית המשפט - כביכול הוגשה בקשה להארכת מעצר לפני מועד השחרור - ובכך גרם להמשך המעצר באופן בלתי חוקי; ובמקרה חמישי הצהיר טוען מעצרים הצהרה שקרית בבית המשפט - כביכול קיים צו מעצר שיפוטי חתום. לפי התקשורת, בהרצאה בכנס אמר הנציב שאנשי המשטרה משקרים בבתי המשפט באופן שגרתי.

מכאן לדיון ולהכללה. ביקורת שיטתית על הפרקליטות היא הכרחית. לפרקליטות כוח עצום וסמכויות לחרוץ גורלות: מההחלטה להעמיד לדין, דרך ההחלטה לבקש מעצר, וכלה בהחלטות אם ואיזו עסקת טיעון להציע וכיצד לנהל את המשפט. כידוע, "התובע אוחז באמצעים האיומים ביותר של השלטון". 

ב־2013 הוקמה נציבות הביקורת, בראשות השופטת (בדימוס) הילה גרסטל. זו הפיקה חמישה דו"חות ביקורת מערכתיים, שלא רק מצביעים על ליקויים משמעותיים, אלא אף התוו פתרונות פשוטים ויעילים. טיוטת הדו"ח האחרון חשפה סימביוזה שהתקיימה בעבר (ראש המכון הנוכחי ד"ר חן קוגל, באומץ, הופך את המכון לעצמאי) בין עובדים במכון לרפואה משפטית בתקופתו החשוכה של פרופ' יהודה היס לבין חוקרי משטרה ופרקליטים, כשעובדים במכון טעו לחשוב שתפקידם לייצר חוות דעת מפלילות במקום לדבוק במדע, עד כי היו מוכנים לשנות חוות דעת שהגישו בעקבות דרישות של אנשי אכיפה. הדו"ח היה יותר מדי עבור אנשי האכיפה: הם פנו לכנסת, ביקשו וקיבלו שינוי מצער בחוק, ששלל מנציבות הביקורת את תפקידה החשוב לכתוב דו"חות ביקורת מערכתיים והותיר רק את הטיפול בתלונות פרטניות על תובעים. גרסטל האמיצה נאלצה להתפטר, ולנעליה הגדולות נכנס רוזן.

כמודגם, רוזן מצליח, אגב הדיון בתלונות, להכליל ולהמליץ המלצות לשיפור, שחלקן מתקבלות. נראה שקל יותר לאנשי הפרקליטות לקבל את המיתוס שיצר השופט אהרן ברק - "מספר מצומצם של פירות רקובים בסל מלא פירות בריאים". הפרקליטות מסוגלת להכיל רק מכות קלות בכנף, ומסרבת לאפשר החלפת כנף כשהדבר נחוץ לשם שיפור. ייתכן שההסבר לקבלת המלצות רוזן הוא פרסונלי: משה לדור ושי ניצן סרבני הביקורת סיימו כהונותיהם. כך או אחרת, יש להחזיר לנציבות את הסמכות לכתוב דו"חות ביקורת מערכתיים. האזרחים ראויים להם.

 פרופ' בועז סנג'רו הוא מייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"