השלום, נתניהו והמרירים

הרפלקס המותנה שלי היה לזלזל בשלום עם האמירויות. ברגע הראשון חשבתי: "כמה מגניב, הילדים מזמן רצו לנסוע לדובאי", אבל שנייה אחר כך צקצקתי כי בכל זאת, ביבי נכנע והנה הוא דוחף לנו את השייח' בן זאיד ושומט את הריבונות. אפילו לי לקח זמן להיזכר שלמעשה, היחיד שרצה את תוכנית הסיפוח היה נתניהו.

מועצת יש"ע תקפה אותה מימין כי לא זאת היתה הפנטזיה בשנות ה־70, כשעלינו לסבסטיה צעירים וממושקפים. השמאלנים גס ליבם בה כי משמעותה בפועל: הנצחת הכיבוש. כחול לבן ניהלה קמפיין תירוצים לכניסתה לממשלה והסבירה לציבור שהישגיה יהיו עצירת מהפכת בג"ץ של איילת שקד ובלימת תוכנית הריבונות, ואפילו ימינה, שהתחייבה לתמוך מבחוץ כשנתניהו יעלה להצבעה את מתווה טראמפ, סייגה את הבטחתה בכך שהמתווה ישונה.

ראש ממשלה עם שובל תזכורות לשלושה כתבי אישום עוזב באופן מסתורי ישיבת ממשלה. מי שניזון מהשלטים בהפגנות בלפור, מדמיין שבחוץ מחכים לו שוטרים שכנראה גילו לפתע כי מלבד השילוש הפופולרי הוא חשוד כעת גם ברצח עם פלוס העלמת מס של מיליונים. שום פרשן, פוליטיקאי או נביא מקומי שחצן לא חזה את היחסים החדשים עם אמירויות ערב, ושום מפגין או עורך אינם ישרים מספיק כדי להגיד: וואו. איך הוא מצליח בכל פעם מחדש. אולי נשמור אותו אצלנו רק עוד קצת.

אבירי השלום שרויים בהלם. מישהו עקף אותם משמאל, אבל לגמרי מימין. זהבה גלאון מקוננת: "יש לנו ראש ממשלה פחדן", צייצה והוסיפה "מדוע לא עדכן את שר הביטחון ואת שר החוץ בפרטי?!" וגם, שימו לב: "הוא לא עושה את זה לטובת המדינה, אלא כדי להתחמק מהמשפט". יפה! עד עכשיו חשבתי שהנ"ל אינו כשיר לנהל מדינה ומשפט גם יחד. בוגי נדרש למשחקי מילים כדי להתמודד עם הבשורה: "הציבור בישראל חלם על שלום... אבל דחוף יותר לומר לנתניהו שלום".

ציפי לבני התאוששה ראשונה כשפרסמה בטוויטר צילום מטיסת הנופש האחרונה שלה לאבו דאבי ובירכה על המהלך, אך השמאל בכללותו טרם מצליח לפרגן. אמנם בתוך שנה מהיום נראה טיסות לואו־קוסט לנסיכויות שיפצו את הישראלים על שמיים סגורים, צפויות השקעות של מיליארדים שיצמיחו את המשק הישראלי וייכון שלום עם מדינות ערב שמקטין את אבו מאזן והופך את אויבינו הפלשתינים המקומיים לקטנים ובלתי רלוונטיים - אך השמאל ממשיך להפגין כדי שכיסא הממשלה יתרוקן, ולא חשוב מי הבא בתור שיישב עליו.

לא בכדי הרשימה המשותפת דפקה הופעה בבלפור במסיבת מוצ"ש - ישראל עומדת לגלות שבעולם המוסלמי לא מחבבים את מנהיגי המדינות השכנות לנו.

רגע אחרי שאיבדנו (לעת עתה) את הריבונות שרוב הזמן לא באמת רצינו, אפשר לעשות חשבון נפש כדי שלא נצטער גם על ראש הממשלה שלא באמת הערכנו. חברה המורגלת באסונות המתרגשים עליה, כדאי שתעצור שנייה ותתפעל מהישג מדיני גיאופוליטי שמוגש לה במפתיע על טס מוזהב.