לא טורחים להסתכל על הדבשת הדמוקרטית של עצמם

"הדמוקרטיה הפנימית ביש עתיד היא משהו שאנחנו מנסים לעצב אותו", גמגם מספר שתיים במפלגה המטיחנית יש עתיד ביושבו מול כנרת בראשי ואילה חסון באולפן ערוץ 13, "עוד לא הצלחנו. בין השאר כי גם היינו כל הזמן בהתגלגלות, שנה היינו במערכת בחירות... היום יש עתיד בראשות יאיר לפיד, כך יהיה גם בבחירות הבאות".

"תשובה לא מאוד דמוקרטית", השיבה החסונה והמשיכה הלאה.

הידעתם? שמה המלא של המפלגה שנוסדה ב־2012 כפי שמופיע ברשם המפלגות הוא: "יש עתיד בראשות יאיר לפיד". כן, כן. רק נדמה לכם שמדובר במפלגה בלי אידיאולוגיה, כיוון או מטרה. היעד מוטבע בשמו של המוצר הפוליטי, וכל האמצעים, כנראה, כשרים להשגתו.

דמיינו מה היה קורה לו בכל ראיון של ליכודניק, מול מראיין ששואל על יש עתיד, הוא היה מפמפם "הדיקטטור לפיד הדיקטטור לפיד הדיקטטור לפיד" באותה אדיקות שבה שלח והחבר'ה מתאבססים על השילוש הקדוש שבו חשוד ראש הממשלה.

ב־2019, כשהמפלגה חגגה שבע שנים - נצח במושגים של סיעה שנולדה כדי לשמש מגדלור של נאורות בעולם של פרימיטיבים - אמורות היו להתקיים בחירות מקדימות, אך אלה בוטלו לנוכח רצף הבחירות הארציות ובשל האיחוד עם גנץ. בהליך טכני מזורז החליטה אז "ראשות המפלגה" לבקש מיאיר לפיד לכהן בראשה ללא פריימריז עד הכנסת ה־25. קרה נס והנסיך הסכים. לא עד שנת 2025, כמו שמקובל לחשוב, אלא עד הכנסת ה־25. ייתכן שלפיד מצטער בימים אלה שלא הכניסה "הנהלת המפלגה" כוכבית קטנה שאומרת: הרחוק מבין השניים. נדמה שאפילו הוא לא שיער אז את הסיכוי שהכנסת ה־25 תיכון לפני שנת 2025.

השמאל לא רואה ביאיר לפיד חלופה אפשרית לנתניהו, אף שהנחתום העיד על עיסתו הכי מפורשות בעולם שהיא כזאת. השמאל המיינסטרימי ממשיך לחפש גנרלים משועממים עם פנסיה תקציבית שיענו באמצע הלילה לווטסאפ ממשרד פרסום: "פנוי להצנחה?". ב"אולפן שישי" לא לומדים מטעויות, ובסופ"ש האחרון החליטו שבלון הניסוי החדש שלהם יהיה איזנקוט. לא חבל?

הרי בסרט הזה כבר היינו, וגנץ לפחות היה חתיך. אבירי השמאל מכים כעת על חטא שתמכו בגנץ, ואת החטא הזה מנסים לתקן בטעות חדשה. בדומה ללפיד, הם מחפשים את המפתח תחת הפנס הלא נכון. שלטים מעוצבים בבלפור טוענים שנתניהו גנב את המדינה, אך למעשה קולות השמאל נחטפו בוועידת מפלגת העבודה, כשכחול לבן נכנעה לאחדות, בפריימריז שמעולם לא התקיימו ביש עתיד. הטעות שעליה בוכים כעת בשמאל צריכה להתברר כמה צעדים אחורה: מדוע השמאל ממליך על עצמו מלכים, שזולת הרצון שיירשו את ביבי אין לאיש מושג מה השקפת עולמם? מדוע אנשים שאין להם השקפת עולם או רזומה ראוי מעזים להכריז על עצמם "יורשים"?

קחו עוד צעד אחורה והרכיבו את משקפי הדמוקרטיה: מדוע המחנה שעסוק בחיפוש הדבשת הדמוקרטית של המחנה ה"אחר", נכשל אידיאולוגית פעם אחר פעם? אולי הוא לא מביט על הדבשת הדמוקרטית של עצמו?