לצלול אל העובדות

"אלופוליטיקה" הוא אלוף לשעבר ובפוליטיקה בהווה. אותו אסור לבלבל עם העובדות: נתניהו אשם בפרשת הצוללות. וכאשר הפרקליטות, הזרוע העוינת לנתניהו, לא הצליחה למצוא בדל ראיה נגדו (תסמכו עליה שאם היתה מוצאת, כבר היתה חוגגת על כך במסלול הפלילי), הוא מגייס את רשימת הקצינים הקבועה.

בכספים רבים שמקורם סודי ועלום, יותר מהסודיות שהיתה צריכה להקיף את פרשת הצוללות, מתפרסמות בשמם, בסנכרון מדהים עם ההפגנות, מודעות ענק בעיתונות התובעות פתיחת ועדת חקירה נגד נתניהו.

הקצינים החתומים מוכרים ברובם; ממודעות נגד ריבונות, דרך נסיגות מגוש קטיף, ועד תמיכה בפרטנרים הפלשתינים להמשך משא ומתן למדינה פלשתינית למרות ההסתה והטרור.

מול הדרישה הפוליטית הממומנת היטב, הגיעה העת להדהד את דבריהם של שורת אנשי ביטחון, בעלי עבר קרבי מפואר שלא מאמינים שנתניהו חטא בפרשת הצוללות.

הנה רשימה חלקית: הנה השר יואב גלנט, אלוף פיקוד דרום ומפקד הקומנדו הימי לשעבר, מתייצב מול טענות יעלון שתקף את הליכי העסק: "הייתי שותף לכל הדיונים בקבינט בממשלה הנוכחית, ולא שמעתי אף פעם את ההתנגדות של יעלון לרכוש את הצוללות. ברור שיש צורך בצוללות".

ח"כ אבי דיכטר, איש סיירת מטכ"ל, ראש השב"כ ויו"ר ועדת חוץ וביטחון בעברו: "הפרסומים בנושא מנסים להטיל ספק בשיקוליו של ראש הממשלה ובשיקול הדעת של צה"ל וגורמים עוול משווע למפקדיו. הטענות כי לא התבצע תהליך רציני בנושא משוללות כל יסוד, ואין קשר בינן לבין המציאות".

אלוף (מיל') יעקב עמידרור, ראש המל"ל עד 2013, אומר שהוא זה שדרש מנתניהו שש צוללות לאחר בדיקת הנתונים האסטרטגיים והכלכליים, וכי דווקא נתניהו צמצם את המספר לשלוש צוללות.

ח"כ אלוף (מיל') עוזי דיין, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף פקמ"ז וסגן הרמטכ"ל, בראיון לרשת ב': "כבר בתקופתי כיו"ר המל"ל, בשנת 2000, סברנו שחייבים שש צוללות בשאיפה להגיע לתשע".

אפילו הרמטכ"ל לשעבר גנץ אמר בינואר 2018, הרבה לפני שחבר לנתניהו: "אני משוכנע, ממה שאני מכיר בדרג המדיני, שלא היתה שחיתות בפרשה הזאת".

אכן היתה מחלוקת אמיתית במערכות הביטחון סביב סוגיית הצוללות, כמו בסוגיות ביטחוניות אחרות. היו קשורים בה היבטים כלכליים והיבטים של יחסי חוץ אסטרטגיים. יו"ר המל"ל לשעבר, ד"ר יעקב נגל, אמר פעם בגילוי לב כי "אף שמערכת הביטחון ידעה על רכישת הצוללות, עמדתה של מערכת הביטחון מקבלת משקל רב, אבל זה לא תמיד מכריע. כיפת ברזל יצאת לדרך בניגוד לדעת מערכת הביטחון".

אלוף עמידרור הסביר בעבר שהיו כמה פעמים שבהן עמדת הצבא היתה שונה והמועצה לביטחון לאומי קבעה אחרת. ולסוגיית הצוללות הוסיף שגם בצבא עצמו היו חילוקי דעות. זו לא פעם ראשונה שהמל"ל מגבש עמדה לעומתית לעמדת הצבא. תפקידו לתכלל את הגישות של כל זרועות הביטחון: צבא, המוסד והשב"כ והגורמים המדיניים. לשם כך הציבו בו גם את הקצינים הבכירים.

גם אם בצבא לא אוהבים זאת, זהו תפקידו של המל"ל בחוק. מאז מלחמת לבנון השנייה נוספו לו משימות: "להציג חלופות... להכין את עבודת המטה לדיונים על תקציב גופי הביטחון השונים". אם נכונים הפרסומים הזרים שהצוללות אמורות לשרת את ישראל מול התקפה גרעינית מאיראן, להיות איום נגדי או גורם מנטרל של ההתקפה, ראוי שמי שיחליט ויכין את התשובה האסטרטגית הוא הדרג הגבוה ביותר - ראש הממשלה, כשלידו מייעץ ראש המל"ל, היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, שאת עמדתו הבאנו לעיל.

לא ראוי להרחיב בסוגיה, כדי לא לשרת את האויב שנהנה חינם מהמידע שזרם ועדיין זורם אליו, בחוסר אחריות של מי שהביאו את הסוגיה לתקשורת. אולם במחלוקת שנוצרה סביב הצוללות, כשברקע האיום האיראני שהוא קיומי למדינה, מן הדין הוא שההכרעה תצא מתחת ידו של ראש הממשלה.

היו שהתנגדו או שנעלבו שלא הקשיבו להם. אבל אין להאשים את ראש הממשלה בשחיתות. ודאי שלא ראוי לקחת סוגיה ביטחונית אסטרטגית כה רגישה ולפשוט את עורה בשוק לעיני כל שונאינו.

הדרישה לוועדת חקירה היא פוליטית, שלא לומר פופוליסטית, והיא האחרונה שנחוצה לנו כעת פה במדינה היהודית. אין לתת יד לטרלול המדינה והעם, בעת שאנו צריכים להתמקד מול איראן והצפון, ומול המגיפה שרוחשת בתוכנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו