חוק הלאום יביא רמטכ"ל ערבי ראשון

תרגיל מחשבתי קטן: מה עבר בראשכם כאשר קראתם את כותרת המאמר? האם חשבתם שכוונתי היא שחוק יסוד: הלאום כל כך גרוע, עד שבסופו של דבר יוביל לתוצאה גרועה כמו רמטכ"ל ערבי - או שלהפך, הוא כל כך טוב, עד שבסופו של דבר יוביל לתוצאה משובחת כמו רמטכ"ל ערבי? תשובתכם עשויה להעיד על הלך הרוח שבו אתם מצויים ביחס למיעוט הערבי בחברה הישראלית.

אני מרשה לעצמי לנחש כי רוב גדול של הקוראים היהודים, ואולי אפילו חלק מהקוראים הערבים, יחשוש מניצול כוחו של הרמטכ"ל הערבי כדי לקדם את ערכי הזהות הלאומית המתחרה לזהותה של ישראל כמדינה יהודית.

חשש כזה אינו מופרך, כל עוד זהותה הלאומית של ישראל מוטלת בספק. אולם כאשר ברור לכולם, ולא רק לרוב היהודי, כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ולא רק "מדינת היהודים", על כל המשתמע מכך - חשש כזה יורד עד מתפוגג. אם הרמטכ"ל נשבע אמונים לדגל ישראל, שר "התקווה" ומכיר בכך ש"ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי" וכי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי" (סעיפים 1 ו־2 בחוק יסוד: הלאום), מה זה משנה אם יהיה דרוזי, ערבי, צ'רקסי או יהודי.

זה עניינו של חוק הלאום, שהחודש מציינים שנתיים לחקיקתו. גם מבין ענני הקורונה, הפולמוס עליו טרם שכך, וכעת אף מקדמים יוזמות לתיקונו באופן שיכלול גם את ערך השוויון. אולם הטענה שללא ציון מפורש של ערך השוויון, החוק מפלה ופוגע במיעוטים במדינה - נובעת מתפיסה שגויה של המבנה החוקתי בישראל. מבלי משים, יוצא שדווקא ההתנגדות לחוק יסוד: הלאום חותרת תחת השוויון האזרחי המיוחל בישראל.

חוק יסוד: הלאום הוא פרק נוסף בחוקה הישראלית. הוא אינו עומד לבדו, אלא מצטרף למשפחת חוקי היסוד המרכיבים יחד את מסגרת הערכים הבסיסיים של מדינת ישראל. חוק יסוד זה אינו גובר או נסוג מפני חוקים אחרים במשפחת חוקי היסוד. ככל חוקה בעולם, גם החוקה הישראלית מורכבת מפן מוסדי (כמו חוק יסוד: הכנסת וחוק יסוד: הממשלה), פן אוניברסלי (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק), ולאחרונה זכתה גם לפן הפרטיקולרי בדמות חוק יסוד: הלאום, הנדרש לעסוק רק ברכיבי הזהות הלאומית היהודית, ולכן אין טעם לציין בו ערכים אוניברסליים, כמו שוויון או חירות. לשם כך יש פרקים חוקתיים מהפן האוניברסלי הנוגעים אך ורק בערכי החירות והשוויון. כולם אחים במשפחה חוקתית אחת.

ומה לגבי בני המיעוטים - אלו הרואים עצמם אזרחי מדינת ישראל לכל דבר ועניין? האם אין חוק יסוד: הלאום מאותת להם כי אינם רצויים במדינת ישראל? על כך אענה בשאלה: האם יהודי אזרח בריטניה ידרוש ביטוי של הזהות היהודית שלו בסמלי הממלכה המאוחדת? האם מוסלמי אזרח שבדיה יבקש לבטא את זהותו הדתית בסמלי המדינה הצפון־אירופית? תקוותי שלא.

נוסף על כך, זכויותיהם האזרחיות של בני המיעוטים אינן קשורות לחוק יסוד: הלאום. יש להעניק שוויון זכויות אזרחיות מלא לכל אזרחי ישראל - ללא קשר לדת או ללאום - ובהם הדרוזים, המוסלמים, הצ'רקסים והנוצרים, אבל לא ביטוי לאומי בישראל. כבר הגדיר זאת בקצרה ובמדויק פרופ' אשר כהן: "מדינת ישראל היא מדינתם של 100 אחוזים מאזרחיה, אבל היא מדינת הלאום רק של 80 אחוזים מאזרחיה".

ברור כי חוק יסוד לא משנה הזדהות לאומית בן־לילה. ישראל זקוקה למערך חינוכי ותרבותי רחב ולסבלנות רבת שנים להצלחת תהליך כזה. אולם עיגון חוקתי של הערכים הלאומיים הללו הוא צעד חשוב ודרמטי להטמעתם בכל חלקי החברה הישראלית - זאת כדי לאפשר בעתיד, בין השאר, גם מינוי של רמטכ"ל ערבי, ללא הפליה מצד אחד או חשש מצד אחר.

ד"ר שאול שארף הוא מרצה למשפט חוקתי במרכז האקדמי פרס