ממשלה צנועה - ברוח התקופה

הרכבת הממשלה ה־33 נשלמת והולכת. לאחר שיסתיים המשא ומתן הארוך והמתיש, המלא בספקולציות והרווי חשדנות בין השותפות לקואליציה, ילכו שרי הממשלה החדשה אל בית הנשיא לצילום התמונה המסורתית, בכפוף לאמון הכנסת. תילי תילים של מילים נכתבו על הסתירות ועל הניגודים של מרכיבי הממשלה, ולא אחת אף עלתה האפשרות כי אנו עלולים להידרש לבחירות חדשות. ואולם גם הנבחרים החדשים ידעו כי זו אינה העת למערכת בחירות נוספת. כי בשעה שמדובר בקיצוץ של עשרות מיליארדי שקלים בתקציב המדינה הקרוב, בחירות הן דבר מיותר, וכי העם אמר את דברו. לפיכך הסכימו ראשי המפלגות להתפשר בכמה סוגיות שאותן ראו כעקרוניות, וראוי לשים דגש תחילה על הצמצום הניכר במספר השרים.

על פי המסתמן, מספר השרים בממשלה החדשה יעמוד על 20, כולל אפשרות לסטייה קלה עד הרגע האחרון. זהו מספר נמוך בצורה ניכרת מהממשלה היוצאת. בדור האחרון השתרשה נורמה שככל שמפלגת השלטון המרכזית בעלת מספר מנדטים מועט, כך מספר השרים עולה בצורה ניכרת. זאת בשל התלות של אותה מפלגה בשותפות האחרות להשלים קואליציה של 61 חברי כנסת. ראשי הממשלה שעמדו בראשות מפלגות השלטון שהצטמקו ביקשו לצרף עוד ועוד מפלגות כדי ליצור קואליציה רחבה, אשר מרכיביה לא יאיימו על שלמותה. המשמעות: תשלום פוליטי גבוה.

כך, למשל, ממשלתו הראשונה של אהוד ברק מנתה 25 שרים הואיל ומפלגתו זכתה ב־26 מנדטים בלבד. המצב הוקצן עת הקים אריאל שרון את ממשלתו הראשונה ב־2001 - לליכוד היו 19 מנדטים בלבד, והוא נאלץ להגדיל את מספר השרים. שנתיים לאחר מכן, כשהליכוד זכה בסופו של דבר ב־38 מנדטים, קטן מספר שרי הממשלה. המגמה חזרה על עצמה גם בבחירות לכנסת ה־17 ולכנסת ה־18.

בהקשר הזה לא יהיה מופרך לומר כי הישגה הראשון של ממשלת נתניהו השלישית הוא מספר השרים המצומצם שבה. שהרי כבר במהלך מערכת הבחירות האחרונות עלתה הדרישה לא רק מאזרחים, אלא גם מגופים שהתאגדו, לבטל את הוצאות הממשלה המיותרות. צמצום מספר השרים לא היה פשוט והוא ראוי לציון, שהרי כמה מהשרים האחרונים ייאלצו לוותר על כיסאותיהם, ובעבור פוליטיקאי מדובר בפרידה קשה (ההטבות, המעמד, ובעיקר - הכוח להשפיע). זאת ועוד, חברי הכנסת הצעירים של הליכוד שהגיעו למקומות גבוהים בפריימריז, ושביקשו ליישם את האידיאולוגיה שבה הם מאמינים, נאלצו גם הם להבין שגודל השעה מחייב אותם לוותר ולהשקיע את מאמציהם בכנסת כחברים במשכן.

אחד המראות השליליים המזוהים ביותר עם ממשלה רחבה הוא שולחן הממשלה השני במליאת הכנסת. בימים הקרובים, אם אכן ייחתמו כל ההסכמים על הקמת הממשלה החדשה, יעמלו העובדים במשכן להזיזו ממקומו אחר כבוד אל המחסן. הדבר מעורר תקווה שהוא לא יחזור לשם לעולם. ובנוגע לממשלה המצומצמת? הרי עכשיו היא תוכל להתפנות לעסוק באתגרים הרבים המצפים לה, ויש לקוות שבעוד ארבע שנים נוכל לומר שהיא הוכיחה כי לא רק היתה קטנה, אלא גם יעילה.