מה שמותר ליועמ"ש

ממש לאחרונה שיגר מנדלבליט בכובעו כיועץ המשפטי לממשלה טיוטת הסדר ניגוד עניינים לראש הממשלה נתניהו. מנדלבליט הרגיש נוח בכיסאו לפעול בניגוד עניינים עת הפעיל את סמכותו המנהלית כלפי נתניהו במקביל להפעלת סמכותו כראש התביעה הכללית בניהול ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה. אותה יד שחתמה על כתב האישום, חתמה גם על הטלת מגבלות ואיסורים.

מנדלבליט שייך לאותה אליטה צבאית שמורגלת למתן פקודות ולציות צבאי בלי בקרה ופיקוח. מנדלבליט ונציב תלונות הציבור על שופטים תא"ל אורי שוהם, פצ"ר לשעבר, וידידם נציב תלונות הציבור על הפרקליטות, אל"מ דוד רוזן, בוגר הפרקליטות הצבאית, מורגלים לצקצק ולבקר את פשוטי העם - נבחרי הציבור ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, ובד בבד לצופף שורות בהגנה על החברים בהיכל הצדק וברחוב צלאח א־דין, תוך צפצוף על כללי ניגוד העניינים שבהם הם נתונים.

כתבתי לאחרונה על המגמה של השנים האחרונות, לשימוש יתר בכלי העוצמתי של ניגוד העניינים, שאינו מעיד בהכרח על מנהל תקין, אלא משמש יותר כלי לבריחה מאחריות. טעם מרכזי לאיסור להימצא במצב של חשש לניגוד עניינים הוא ערכי: קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות ונעשות ביושר ובהגינות.

אלא שפירוש המונח "ניגוד עניינים" רחב וגמיש, לפי ראות עיניו של היועמ"ש. זה אסר על נתניהו לעסוק בנושאים הקשורים במערכת אכיפת החוק במשטרה, בפרקליטות ובמשרד המשפטים. איסור למנות בעלי תפקידים בכירים ושופטים. בהזדמנות חגיגית זו החליט מנדלבליט להרחיב גם את שליטתו במאחז בצלאח א־דין וקבע כי ייאסר על רה"מ לעסוק אף בהיבטים הנוגעים למעמדם ולתקציבם של היועמ"ש, פרקליטות המדינה, אגף החקירות והמודיעין במשטרה וגורמים אחרים במשרד המשפטים.

מנדלבליט יודע היטב מניסיונו כמזכיר הממשלה וכיועץ משפטי לממשלה כי ראש הממשלה לא עוסק כלל בתקציבים פרטניים של פקידים כאלה או אחרים. הפסקה באה לעולם על מנת לבצר את כוחה של מפלגת צלאח א־דין בתקופת הקורונה והמשבר הכלכלי, תקופה שבה השירות הציבורי כולו יעמוד בפני קיצוצים ושינויים.

דומה כי היועמ"ש נחוש להמשיך במסע הרדיפה האישי שהוא מנהל נגד רה"מ, והוא מנפיק לקהל המפגינים דלק, כאילו נתניהו עלול לעסוק ברדיפה, בהיבטים הנוגעים למעמדם, למילוי תפקידם ולתקציבם של גורמים אחרים במשרד המשפטים, בהקשר של מניעת שחיתות וטוהר המידות. אמון הציבור בראש מפלגת צלאח א־דין כלל אינו קיים. כעת נותר לראות כמה זמן יחזיק מנדלבליט בקרנות המזבח בהגנה על בכירי מפלגת כחול לבן והקלטות בלשכת פרקליט המדינה.