זוהר השמיע איום סרק

אינני זוכר, במהלך השנים הרבות שבהן אני משמש כתב פרלמנטרי, מקרים שבהם יושבי ראש ועדות הודחו מתפקידם מסיבות פוליטיות או חוסר שביעות רצון של רה"מ ויו"ר הקואליציה מתפקודם.

יו"ר ועדה בכנסת הוא מעמד איתן מאוד. הוא האיש שקובע את סדר היום של דיוני הוועדה, הוא זה שמנהל את הדיונים ומחליט אילו גורמים יופיעו בפניה. הוא זה שקובע אילו יוזמות חקיקה יקודמו ואילו יעלו אבק על המדפים.

לכן גם הליכי הדחתו מאד מורכבים. תקנון הכנסת איננו מדבר כלל על הדחה של יו"ר ועדה אלא על השעייתו מהתפקיד. סעיף בתקנון הכנסת קובע כי "ועדת הכנסת רשאית, בהחלטה שהתקבלה ברוב חבריה, להשעות מכהונתו יו"ר ועדה או לקבוע סייגים לכהונתו".

כל הסייגים אינם מתייחסים כלל למקרים שבהם היו"ר לא ציית להוראות של ראש הממשלה או יו"ר הקואליציה אלא למקרים שבהם מתנהלת נגדו חקירה בחשד לביצוע מעשים פליליים או שהוא הורשע בדין.

על מנת להמחיש עד כמה מעמדו של יו"ר ועדה חזק בעיני המחוקק ניתן ללמוד מהסעיף הקובע כי גם לאחר שיו"ר ועדה מושעה מתפקידו, מחליפו ימלא את התפקיד רק בתקופת ההשעיה ובסיומה יחזור היו"ר לתפקידו.

לכן אם ח"כ זוהר חשב לעמוד בדרישתו לדון בהשעיית שאשא־ביטון, היה עליו להמתין עד שיו"ר הוועדה, ח"כ איתן גינזבורג, יקיים את הדיון שבו תינתן לו הזכות להשמיע טענותיו ולה להשמיע את השגותיה על ההחלטה. רק לאחר מכן, אם היה מושג רוב לבקשה, ניתן היה לכל היותר להשעות אותה, לא להדיח, לתקופה שתיקבע.