מחאה מוצדקת כל כך נחטפה ע"י שונאי נתניהו
,עודכן
הקורונה מטביעה אותנו. כאמא מפרנסת אני מניעה ידיים ורגליים במהירות, מתאמצת לא לשקוע. תופסת כל קרש שצף בסביבה. מניחה יד על בקבוק פלסטיק ריק כמצוף, עד שגם הוא נסחף. צונאמי. הרגליים לא מגיעות לקרקעית. הריאות מלאות מים ובוץ. אני עייפה אבל לא יכולה להפסיק את שחיית הכלב הזו, ריקוד גפיים מתיש, רק לא לטבוע.
אני לא מקנאה במקבלי ההחלטות: לכל אסטרטגיה ממשלתית יהיה מחיר. בכל בחירה יהיה מי שיפסיד. מי יותר חשוב, ההורים הצעירים או הקשישים? החיילים המשוחררים או האימהות החד־הוריות? העובדים הסוציאליים או הרופאים? אנשי הסאונד והתאורנים או מפעיל הקפיטריה בתיכון של בני, שלא עובד כבר ארבעה חודשים, ואין לו ועד פעולה? אין עץ של כסף ואין מטמון תת קרקעי, מהיכן ישברו שבר לכל העם?
מי שצועק חזק יותר, מקבל. בתחילת ימי המגיפה שרטט מישהו תרחיש אימים של ביזה. אז אין ביזה, אבל הידיים מתנפלות כמו בשוק רמלה־לוד, כשצועקים "כל החולצות בחמישה שקלים" והמשימה היא לקחת כמה שיותר פריטים. כך אנחנו עטים על הצעת עבודה, מודעת דרושים, הלוואה לעסקים קטנים, מענק, כל הקודם זוכה, נאבקים בידיים של האחרים.
ושוב פספוס. מחאה שזכתה להסכמה ציבורית גורפת נחטפה בידי קבוצת אנטי־ביבי. כאב העצמאים, שמרוח בכל רחוב בישראל, נוכס על ידי השבט של הכיכר. מצוקת הלחם הכי אוניברסלית שהיתה כאן, הפכה לעוד שידור במעגל סגור.
המפגינים בחולצות "קריים־מיניסטר"; השלטים בכיתוב שחור־אדום "נאשם בפלילים לא יהיה ראש ממשלה"; מנפצי השמשה בכיכר רבין, חקייני אנרכיזם אמריקני בשקל; ופרזנטור המחאה אסף אמדורסקי, שאמר בשידור "נתניהו נוכל, נתניהו צריך ללכת לכלא" - איך כל זה קשור לחשבון הבנק של מיליון מובטלים ועצמאים? הרי ההד מהכיכר יכול להישמע בכל בית בישראל, ועכשיו משרטטים סביבו קו פוליטי.
האם מדובר באידיוטים שימושיים שמופעלים בידי עמותות שמאל? כן. האם האידיוטים השימושיים הללו צודקים? כן. אם כך, מדוע להפוך מחאה נעדרת מחלוקת למחאת שמאל? כל העם איתכם, מטומטמים. העצמאים הצמאים נמצאים ב"ימין שמימין לימין" וב"שמאל שמשמאל לשמאל"; המובטלים המיואשים ובעלי העסקים החרבים מפוזרים באופן שווה בין אוהדי נתניהו למתעביו.
וביבי לא מעניין. הוא לא יחריב את הכלכלה ולא יציל את הכלכלה. הוא ראש ממשלה נבחר שחסרונותיו ידועים. יהיר, לא תמיד עומד במילתו. אז מה? אם היה פה ראש ממשלה אחר, העסקים היו פורחים? אם ראש כסוף יתגלגל בכיכר, הקורונה תסתלק?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואמילי עמרוסי
בעלת הטור "חיים שלי" במוסף שישבת. נולדה בירושלים, גדלה בירושלים, מתגוררת בירושלים. אמא לשלושה בנים ובת. אהבתה הגדולה היא כתיבה. השנייה: אפרסמון. בשנת 2009 ראה אור ספר הביכורים שלה - "תריס", ושנה אחר כך יצא ספר הילדים הראשון שלה, "נרי מסתפרי"; החל מ-2017 יוצאים לאור כרכי הסדרה הפופולרית פרי עטה "הפרשה - פרשת השבוע לילדים". מגישה ב"כאן" רשת ב' את התוכנית "אמילי והפרופסור"; שותפה בצוות המגישים של יומן האקטואליה "כאן הערב" ברשת ב'; בעלת טור בירחון הנשים הדתיות "פנימה"; מלמדת כתיבה ועיתונות ושותפה בפרויקטים של יצירה וכתיבה. כיהנה כדוברת מועצת יש"ע בזמן המאבק בתוכנית ההתנתקות ואחריה, וכן ככתבת בחדשות עשר ומגישת תוכנית הבוקר בערוץ.
