למרות המשאבים המוגבלים של צה"ל בכוח אדם ובציוד, הוא היה ונותר הארגון הגדול ביותר, המקצועי ביותר ובעל המשאבים הגדולים בישראל. יכולותיו נועדו, בעיקר, לשם הרתעה, ולכן עיקר פעילותו בכוננותו.
חיילים מסייעים לאזרחים בגל הקורונה הראשון // צילום: קוקו
העומדים בראש המערכת הביטחונית במהלך מגיפת הקורונה, צופים בכישלון המערכת האזרחית לטפל באופן מסודר ומתואם במשבר ומשוכנעים כי אילו ניתן לצה"ל לתכלל את המערכות השונות, היה עומד במשימה באופן מוצלח יותר. מעורבות הצבא יכולה, בתנאים מוגדרים, להיות הדרך היעילה ביותר בטיפול במגיפה, גם אם הסכנה הנוכחית אינה מוגדרת (עדיין) כאיום ביטחוני.
בימי הקורונה הראשונים נדמה היה שרה"מ נתניהו כמעט נהנה לדבר עם אזרחיו בפריים־טיים, להנחותם לשטוף ידיים ולעטות מסיכות וליצור תחושה שיש בסביבה מבוגר אחראי המסוגל גם לטפל במגיפה וגם לדברר את מאבקו בה. הוא נסק בסקרים וסירב להצעות שר הביטחון הקודם (שאותו איננו סובל כבר שנים אחדות) ושר הביטחון הנוכחי (שאותו איננו סובל כבר שנה וחצי) לתכלל את הטיפול בנושא כפי שצה"ל יודע לעשות. אולי עכשיו, כשהוא מבין כי מי שמזוהה כמביא הגשם מוצא עצמו אשם גם בבצורת, יסכים להסתפק באחריות הכוללת שיש לו וייתן לצה"ל לנצח את הקורונה.
לקראת יום העצמאות ה־25 חולקו שנות המדינה בין העיתונאים ב"דבר", ועלי הוטלה המשימה לתאר את שנת 1950. במהלך העבודה נתקלתי במאמרו של אברהם עופר, והופתעתי, משום שהכרתיו, 23 שנים לאחר שפורסם מאמרו, כאיש ממסד מובהק.
לא היה כחורף 1950 לקושי. בפברואר ירד שלג בתל אביב. מעולם לא קרה כדבר הזה מאז, וגם לא קודם בעיר העברית הראשונה. לקראת סוף השנה ירדו גשמים עזים ונוצרו שיטפונות שסחפו את המחנות והמעברות שבהם שיכנו את העולים. הצבא נקרא להציל את המצב.
ביטאון המשמרת הצעירה של מפא"י, "אשמורת", שעורכו היה מאיר בראלי, פרסם את מאמרו המתריס של עופר תחת השם "מה לצבא במעברות?". בין השאר כתב הצעיר הזועם: "ממבט ראשון הכול בסדר, ואפילו מעורר התפעלות... העיתונות פיזרה לצבא ול'מבצע המעברות' תהילות ותשבחות. אף על פי כן מעורר צעד זה כמה בעיות חמורות... יש לשאול, מה קרה שהיה צורך למסור את התפקיד המוטל על המוסדות הקיימים לשם כך לידי הצבא?... בשום אופן אין הצבא, המסגרת המתאימה - הן מבחינת היעילות המשקית והן מבחינת המשטר הפנימי שלה - לבצע שאר התפקידים במדינה דמוקרטית... לקראת החורף הגיע המצב במעברות למשבר. ייתכן שלא היתה ברירה אחרת, אלא להזעיק את הצבא. אך אין לברך על צעד זה מבלי לתבוע תשובה: מדוע הגענו למשבר ומי הם האחראים לכך".
המסקנה של עופר, שהיה לימים שר השיכון וסיים את חייו באופן טרגי, נכונה גם היום. כאשר מערכות אחרות נכשלות צריך לבדוק מדוע נכשלו, אבל הצבא הוא הכתובת שאליה פונה החברה הדמוקרטית בעת כזו. בניגוד לשב"כ, אשר ראשו מבקש, ובצדק, שלא ינצלו את יכולות המעקב שלו לבדיקת אנשים שאינם חשודים בפגיעה בביטחון המדינה, צה"ל מוכן ואף מבקש לתכלל את הטיפול במאבק בקורונה.
החוק מאפשר לו לעשות זאת (זו הפרשנות הסבירה לסעיף 18 ב"פקודת סדרי שלטון ומשפט", העומד עדיין בתוקף, וגם על פי סעיף 2 בפקודת הג"א, המאפשר לצה"ל למלא תפקודים אזרחיים, לבקשת המשטרה). אם תפקידו של צה"ל יהיה מוגבל בזמן ותחת פיקוח ממשלתי ופרלמנטרי, לא מעורבותו - גם ברמת מתכלל - תהיה הסכנה לדמוקרטיה שלנו. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו