אלימות ואנרכיה כפטריוטיות אלטרנטיבית

הגולש ר' התיישב מול המקלדת והעלה לרשת פנטזיה: עריפת ראשים אלימה של ראש הממשלה, של רעייתו ושל בנו - שאותו כינה "השמוק". הערגה לרצח ולדם נמשכה בתיאור מרתק של השלכת הגופות נטולות הראש מתוך מסוק היישר אל תוך "הים הערבי". מכיוון שהגולש ר' לא הסתתר מאחורי זהות אנונימית, אפשר היה להיכנס לעמוד הפייסבוק האישי שלו ולקבל מושג על אודותיו: הוא מחבב מאוד חתולים, יש לו סנטימנט עמוק וחם לחיילי צה"ל, הוא משתף תכנים של "יד שרה" עבור נזקקים והוא גאה מאוד בנכדו החדש והמתוק. האזרח ר' הוא מלח הארץ.

עוד אזרחית מכובדת, פרופסורית ידועת שם, העלתה לרשת משאלת לב שונה. קריאה צנועה לפעולה: אם המשטרה לא תטפל במגדפי ומגרשי אברמוביץ' מהפגנת הימין, "ניאלץ לקוות שאזרחים טובים יזהו אותם אחד־אחד וישברו להם את הלסתות".

כוכב הרשת גיא הוכמן, שמתעד הפגנות באופן קומי וא־פוליטי, כתב שבעוד המפגינים "הדרוזים, האתיופים, אוהדי הפועל ובית"ר" קיבלו את הנוכחות שלו בחיוך ובאהבה, המפגינים האלימים ביותר הם מפגיני השמאל (הפגנת "האפודים הצהובים"), ששברו לו את האייפון ו"החטיפו לו כאפות".

"הליכודניקים החדשים", קבוצת שמאל שניצלה פרצה דמוקרטית וחדרה לימין, העלו לרשת הבחנה מעניינת: "כל הדיקטטורים בהיסטוריה סיימו את תפקידם בצורה טרגית". הרמז ברור, וכך גם ההדהוד לפנטזיה של ר' - עריפת ראש, או תבחרו איזו הוצאה להורג שתרצו. גם לאפרים שמיר יש רעיונות דומים בראש.

בסוף השבוע פרסמה עירית לינור בעיתון זה התכתבות מצמררת שניהלה עם ג' ("עבר צבאי מפואר, ערך בוויקיפדיה ודרגת קצונה בכירה"), שהסביר לה ש"ביבי הביא אותי למצב שאני מבין את יגאל עמיר", והזהיר אותה שגם אליה יגיעו.

התופעה הזאת היא לא פחות ממרתקת: האליטה החברתית והתרבותית של ישראל מתבוססת בתרחישי דם נקמניים, עורגת לאלימות ולאנרכיה, מציפה את הרשת בהסתה ועושה זאת באין מפריע.

כדי להבין איך זה קורה, שווה לבחון את הכתבה המפרגנת שבה זכה פעיל השמאל חיים שדמי באתר מאקו. הכותרת רומזת לגלוריפיקציה ("האיש שנחקר בחשד שהסית לרצח ביבי ויאיר לא מתחרט על כלום") ומלווה בתמונה מחמיאה, שבה שדמי עטוף במה שנראה כמו הכלאה בין דגל ישראל לדגל שחור. כך הפך לדמות מייצגת של הפטריוט הישראלי החדש - זה שמייחל ל"בקבוק תבערה אל תוך בלפור" כדי להציל את המדינה. האם כותרת כמו "האיש שהסית לרצח של איימן עודה לא מתחרט" מלווה בתמונה מחמיאה היתה עוברת כאן בשקט? בחיים לא.

שנאת האליטה המבעבעת בתרחישי רצח ואימה מעולם לא טופלה, לא צונזרה ולא סומנה כהסתה. להפך, היא טופחה כסוג של פטריוטיות אלטרנטיבית, כמעט מוסרית, לבטח אמיצה, אולי אפילו הכרחית להצלת הדמוקרטיה. הבעיה היא שחלקים גדולים בתקשורת, זו שאמורה לסמן גבול ולגנות שיח אלים, נגועים בעצמם בתסמינים האלה ומשווקים לנו דווקא את העשבים השוטים והמסוכנים כלוחמי צדק.