"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למישהו יש את הטלפון של ג'ורדי?

,עודכן

הדי האליפות של מכבי ת"א עדיין לא התפזרו, ואפילו הם לא מצליחים לטאטא את כאב הראש האמיתי כאן: מה עושים עם נבחרת ישראל, ומי יאמן אותה?

המותג "נבחרת ישראל", מאז התקבלה הנבחרת לאירופה לפני כמעט 30 שנה, לא מצליח להתרומם. בתחילת העידן האירופי היה לישראל הדור המוכשר ביותר, אבל הוא סיים אחרון בבית המוקדמות, למרות ניצחון בלתי נשכח על צרפת בפריז. בסוף שנות ה־90, סגל מוכשר אחר התבזה בפרשת נערות הליווי. מאז, כבר 20 שנה, הנבחרת נעה בין מחוזות של פאתטיות לשברונות לב קטנים.

כבר שנים שקברניטי ההתאחדות לכדורגל מחפשים פתרונות קסם מקצרי דרך כדי לתקוע סוף־סוף דגל - הגעה לטורניר גדול. כל הניסיונות האלה קורסים בעיקר בגלל מסקנה מוטעית: המפתח כאן הוא לא בבחירת המאמן, אלא בשיפור איכות והיצע השחקנים. זו כבר עבודה הרבה יותר מורכבת.

עיתוי עזיבתו של אנדי הרצוג, שבועות לפני המשחק מול סקוטלנד, לא תעלה ולא תוריד לגבי הסיכויים להצליח או להיכשל במשימה.

הג'וב הבא של ברק בכר כנראה יהיה במכבי חיפה, והדיבורים כעת הם על יוסי אבוקסיס, ניר קלינגר, אברם גרנט ואיל ברקוביץ'. הסכמה של שני הראשונים לקחת את התפקיד תהיה בעיניי טעות. לאמן את נבחרת ישראל בגילם הצעיר יחסית זה לא כבוד (ותעזבו את הקלישאות), אלא מצנח לקריירה. אלי גוטמן הוא דוגמה מושלמת למי שקיבל את התפקיד בשיאו, ושם הוא גם סיים אותו. אימון נבחרת מתאים בעיקר למי שכבר שבע מאימון קבוצות, ואין לו עניין לחזור לאמן אחת. למשל דרור קשטן, בזמנו, או גרנט. השאלה היא אם לגרנט יש היום מספיק אנרגיות כדי להוביל ולקדם את הנבחרת עם מנהל מקצועי ראוי.

רוב אוהדי הכדורגל בישראל חולמים על נבחרת כדורגל שתשחק בסגנון "ברקוביצ'י". סוער והרפתקני, כזה שמנותק מהמציאות האפורה בהרבה של היצע השחקנים כאן. גרנט קרוב יותר לקונספט של אבוקסיס. אברם, בן 65, השיג כבר מה שהשיג, ויש לו תכונה חשובה שהיתה להרצוג - חיבור טוב לשחקנים.

אני אוהב את ברקוביץ', אבל בחירה בו תהיה הרמת ידיים מצד מקבלי ההחלטות ותהיה סמל ההתייאשות מבחירות נורמטיביות. זה יהיה אקסטרים, יהיה מה שיהיה. בסוגיית התנגדותו לקפטן לא יהודי (כרגע ביברס נאתכו), בהתאחדות לא ילכו לקראתו, ואיל ייאלץ לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס.

לכן אני חוזר למכבי ת"א ולאליפות שלה. סמלו של הזמן הצהוב הוא המהפכן ג'ורדי קרויף. ההולנדי שהגיע לכאן עם האתוס ההיסטורי והיה היחיד ששינה תודעה לקבוצת כדורגל ישראלית. הוא יושב עכשיו בקיטו (בירת אקוואדור), שם הוא מאמן כרגע. הרעיון שהוא יהיה המנהל המקצועי שיבחר את המאמן תחתיו, נראה לי מעניין. שווה להרים אליו טלפון ולבדוק. אני לא בטוח מה תהיה התשובה שלו, אבל בהחלט שווה לנסות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר