"הדור הצעיר של היום", נוהגים מבוגרים להיאנח ולומר, "זה לא מה שהיה פעם". המשפט הזה, על הדור הצעיר והפוחז, חוזר כמעט בכל תקופה בהיסטוריה. ילדים ובני נוער מואשמים לרוב בפינוק יתר, בשימוש מופרז בטכנולוגיה, בחוסר מעש, לעיתים גם בפזיזות ובחוסר אחריות - והכל, כמובן, בניגוד כביכול להישגים של הדור המבוגר שהקים חברה מפוארת.
הסופר והחוקר אלפי קון מצא האשמות דומות בתחילת שנות ה־80, בשנות ה־60, בשנות ה־50 ובשנות ה־20 של המאה הקודמת, במאה ה־18 ואפילו במאה ה־8 לפני הספירה. כל דור ושורת הנימוקים שלו לכך ש"הדור הצעיר של היום" הוא גרוע/שטחי/רדוד/מכור/מושפע/אלים יותר, בליווי אנחה עמוקה ומבט נוסטלגי אל העבר. הרי "פעם זה היה אחרת".
צר לי לאכזב: אני מסתובב הרבה בשטח, ומתפעל לא פעם לפגוש ילדים ובני נוער ברחבי הארץ. הם סקרנים, מלאי יוזמה, מרבים להתנדב ומעורבים רגשית במקום שבו נולדו וגדלו. אני משוחח איתם ונזכר בדבריו של דוד בן־גוריון: "הדור הצעיר עולה על כל קודמיו". האמת נמצאת, לכל הפחות, איפשהו באמצע.
שיחה עם ילדים היא תמיד מסמך מרתק. פעמים רבות מה שמפחיד אותנו, המבוגרים, מתקבל אצלם באדישות, ולהפך - מה שנראה לנו תמים וחסר משמעות, עלול לעורר בהם אימה. חוקרים מזכירים לנו שוב ושוב שלעולם לא נוכל באמת לראות את העולם כמו ילדים, וזו בדיוק הסיבה שמרתק לשוחח איתם.
ילדים - אלו שמצוטטים בעמודים אלה ואלו שלא - מחפשים את הדרך היצירתית שלהם לארגן לעצמם את המציאות, לרוב באמצעות משחקים קטנים ומלאי דמיון. זהו עולם שבו אפשר לצעוק על הקורונה שתסתלק, או לספור בלטות כדי להעריך בדיוק רב מרחקים. כל פטנט שמחזיר את תחושת השליטה הוא טוב ומבורך.
אפשר ומומלץ לעשות את זה עם כל המשפחה: למצוא משחקים קטנים שיוצרים לנו איים של ודאות. למה לא לקנות בקבוקי אלכוג'ל בצבעים שונים לכל אחד במשפחה, ולראות מי מסיים את הבקבוק שלו ראשון? או למשל לתלות שלט אזהרה מפחיד לקורונה ליד הדלת: "זהירות, בבית זה שוטפים ידיים ומנקים בסבון ללא רחמים"?
הילדים של היום נהנים מיתרון אחד ברור: עולם מופלא של תוכן שרק מחכה שימצאו אותו ברשת. לפני משבר הקורונה, הורים הרחיקו את הילדים מהמסכים בטענה שהם גורמים לריחוק חברתי ולניכור; והנה הגיע משבר הקורונה, ופתאום המסכים והטכנולוגיה הם הדרך היחידה לתקשר עם סבא וסבתא, החברים ובית הספר.
הקורונה הזכירה לנו, לטוב ולרע, עד כמה העולם שלנו מחובר. חשוב לעודד את הילדים שלנו ולאפשר להם לנצל את זה. זה לא יקרה אם נמשיך להיות בעיקר מבוהלים מטכנולוגיה, ונמשיך לדבוק בהכללות נוקשות כמו "מסכים הם סכנה".
וירוס הקורונה הוא סימן ותזכורת עד כמה העולם משתנה וחסר ודאות. הוא יכול "להתהפך" עלינו ברגע. אנחנו חייבים לגלות פתיחות ויצירתיות כדי שנוכל, לפעמים, "להתהפך" עליו בחזרה.
הכותב הוא חוקר ומפתח חשיבה יצירתית,מחבר הספר "להמציא מחדש: הורות וחינוך במאה ה־21"
הביאה לדפוס: דניאל רוט־אבנרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו