הצביעות שבהפיכת הילדה הטרנסג'נדרית לסמל

מה גרוע יותר ממתנחלים שלוקחים את הילדים שלהם לגור בגבעה מסוכנת בסוף העולם ומכתיבים להם דרך אידיאולוגית כפייתית? אתם יודעים, אלה שגאים בצאצאיהם כשהם מתראיינים לחדשות ואומרים ש"טוב למות בעד ארצנו", או סתם שוטפים להם את המוח שאין כמו חופה וקידושין בכיתה י"ב?

זה לא גיבוי, זה מלכוד. רינה נודלמן בעצרת הגאווה בירושלים // צילום מסך: מתוך יוטיוב

השבוע גיליתי: הורים שמטפחים בילד שלהם שאפתנות טרנסג'נדרית, דוחפים אותו להצהיר על נטיותיו המיניות בכיכר העיר והופכים אותו לדגל צבעוני עובר לסוחר. אתם יודעים, כאלה שכולאים את הילד שלהם בתפיסת עולם קיצונית בגיל שבו עוד אין לו כלים לבחור אידיאולוגיה מוצהרת שאולי לא תהלום את רצונותיו בעתיד.

מה יקרה לרינה נודלמן החמודה והחכמה בת ה־10, אם בגיל 17 נגיד, היא תשתנה? גם זה יכול לקרות. אבל רינה תסתכל בוויטרינה שבסלון בית המשפחה, תמשש את גביעי הגאווה שקיבלה בכיכרות ברחבי הארץ והעולם; תדפדף במאות העיתונים שבהם היא מתראיינת על השנה הקשה ההיא בגן חובה כשהבינה שיש יותר תחפושות שוות לבנות ופחות לבנים; היא תצפה בקמפיינים שקיבלה ותיזכר בגלי האהדה שעטפו אותה כילדה הראשונה בישראל שכבר בבית הספר היסודי שריינה קדימה תור לניתוח לשינוי מין; רינה תראה הכל ותתבאס. היא כל כך עמוק בתדמית הזאת ובפומביות ההיא, שלצאת שוב מהארון זה יותר מדי.

חשוב לתת לילד גיבוי, בטח אם הוא עומד בפני דילמה עמוקה וקשה כל כך, אבל מכאן ועד לעודד אותו להפוך לסמל פומבי הדרך ארוכה. במקרה שלפנינו זה לא גיבוי, זה מלכוד. כשהילדים שלי אומרים לי "אני לא מאמין באלוהים/אני מעדיף את התפילות בחב"ד/אני אהיה שכיר חרב באמריקה כשאגדל" (לא המצאתי כלום), אני בהחלט מתייחסת לכך ברצינות ומשתדלת לתת להם מרחב בריא לבחור. אבל לא מדווחת על כך בפייסבוק ואפילו משתדלת לא לרכל עם חברות, כדי שהמרחב יישאר עבורם נקי.

רינה הרגישה דברים שעוד לא ידעה לתת להם שם, וההורים כבר דחפו אותה לקריירה ציבורית. אנחנו, כהורים, כתקשורת וכחברה, צריכים להגן על הילדה הזאת. אבל זה אחלה אייטם וקשה לעמוד בפיתוי.

השמאל ושופרותיו חוטאים בניתוץ גבולות שאפילו הימין הקיצוני לא עבר בשעותיו הקשות: לעודד חילונית בת 9 ללכת עד הסוף עם נטיותיה הטרנסיות ולהסתובב עם המסר הזה בעולם, זה כמו לעודד מתנחלת בת 9 להקים יישוב בעבר הירדן המזרחי ולסגור לה ראיונות בלעדיים על כך. אין ביטאון מתנחלים שישתף פעולה עם נטייה פוליטית כזאת שזועקת התעללות ומרחק ממסמך נקדי. נכון, זה לא חוקי לכונן יישוב בערבות הירדן וכן חוקי לטרלל את פרי בטנך עד זוב נפש, אבל איך אומר תת־אלוף אמיר השכל? מערכת המשפט לא משהו.

ועוד מילה אישית לרינה. בעצם, להורים שלה: הדבר הקשה היחיד בלהיות גבר הוא לעשות צבא, וגם זה קשה בעיקר לאמא שלך. לעומת זאת, מה יותר גרוע מלהיות אישה? אולי רק להיות זקן בחל"ת שהילדים שלו גרים בחו"ל. אישה לעד תהיה האחראית המרכזית על מה שקורה בבית, גם כשיש לה קריירה בחוץ; היא מרוויחה פחות; היא משקיעה זמן וכסף במריטות שיער; אישה סובלת ממיגרנות; אישה סובלת ממחזור; היא כל החיים בדיאטה; אישה תישאר אחרונה לנקות אחרי הילדים ולטפל בהם גם אם האבא כבר עזב מזמן; אישה סובלת כי היא תוכנתה כך, לסבול. הדבר היחיד שבו מוערכת אישה לטובה בחברה הישראלית הוא כמות השימוש שלה ברחם. איך אומרת הפרסומת הדוחה לבירה? תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו.

רינה, ליבי איתך.