"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מגיע לילדים שלנו יותר

,עודכן



הלימודים בבתי הספר יסתיימו בתאריך 30 ביוני? 14 ביולי? 31 ביולי? לא, סליחה, בית הספר נגמר! חחח, הבדיחה על חשבונכם, הורים.

לו זה היה שעשועון, הקהל היה מצביע בשלט. עושים צחוק מאיתנו, ציבור ההורים, והכל בחסות המגיפה הארורה. "סליחה, קורונה" הוא התירוץ הרשמי לכל. דחייה, התעלמות או עמימות, מנהלי מוסדות החינוך עושים מה שהם יכולים, בעודם חוסים תחת עננת משרד חינוך מבולבל וחסר תועלת. יגידו שם, המציאות כאוטית, מה אנחנו אשמים? (ע"ע; "סליחה, קורונה"), אבל כשהעולם כולו מתמודד עם אותה קללה, קל להבחין שיש בנמצא פתרונות חינוכיים בשפע. צריך רק מנהיגות שתוביל אותם לפנינת המזרח התיכון.

בראש ובראשונה, צריך לומר שההיערכות ללימודים מרחוק היתה גרועה. אפשר להאשים את שרי החינוך הקודמים לדורותיהם (התחביב העיקרי של שרי החינוך הוא לזרוק על קודמם בתפקיד את תוצאות מבחני המיצ"ב, הבגרויות וכדומה), אך במבחן התוצאה, לא היתה היערכות מספקת למצב שבו יתקיימו בישראל לימודים בעת מלחמה, אחרי רעידת אדמה (חלילה) או בכל סיטואציה אחרת שבה היתה נדרשת למידה מחוץ לכותלי בתי הספר. ברגע שבו התבקשה פעולה מהירה והחלטית - כן, בתנאי אי ודאות, מה לעשות - השתררה מכיוון משרד החינוך דממה. שקט, לומדים את החומר.

וזו הבעיה השנייה והחמורה שנחשפה. במשרד החינוך מתקשים לקבל החלטות. היד הקלה, המשחררת, זו שנותנת לכאורה חופש למנהלים לקבוע כיצד יתנהלו הלימודים מאז חודש מארס, בעצם משחררת את עצמה מאחריות. החלטות? "אנחנו סומכים עליכם". מתי ואיך יתקיימו הלימודים? אין איש יודע. מסיבות סיום? או שכן, או שלא, או שאולי. בחודש אפריל חיכינו בסבלנות, הרשויות המקומיות נכנסו לתמונה, החלה למידה מהוססת (אני עדינה מטבעי) בזום. אחר כך פרצו לחיינו הקפסולות, ימי למידה מרוכזים, מרתונים, ועוד המצאות. מאז, במשך יותר מחודש, נעים מאות אלפי הורים בין דיווחים סותרים לבין שמועות, ספקולציות וניחושים, לא יודעים מה יוליד מחר. מחר, אגב, אם יש לכם תלמיד חטיבה או תיכון, הוא יוליד חופש גדול.

כל איש חינוך יודע לשנן כי "ילדים זקוקים ליציבות כדי לשגשג". הקורונה טלטלה את חיינו. קשה לתכנן קדימה, בכל היבט. אבל זאת המציאות שלנו, כרגע. לצד ציבור המורים והגננות, שאת תלונותיו אפשר להבין בהחלט, ומקבלים ייצוג נרחב, ציבור ההורים כמעט אינו נשמע. הטענה כי "צריך להחזיר את ההורים לעבודה" היתה הכסת"ח לחודשים של קייטנה בחסות משרד החינוך לגילים הצעירים. למידה מסודרת לא היתה שם, אנחנו יודעים. את התעודות כמעט ביקשו שנכתוב בעצמנו - הרי הם למדו בבית, תעריכו אותם. אני מעריכה את הבנות שלי, ואפילו מצוידת בתעודת הוראה (שהיתה שימושית מאוד בקורונה!), אך מגיע להן ולכל התלמידים בישראל יותר מזה. מגיע לנו משרד חינוך שמסוגל לתכנן וליישם תוכניות ארוכות טווח, לקבל החלטות אמיצות, לחתוך בשומנים ולנהל סביבת למידה שמתאימה למאה ה־21. משרד חינוך עם חזון חינוכי, ערכי וטכנולוגי. מבט חטוף בלוח השנה מגלה שב־1 בספטמבר אמורה להיפתח שנת הלימודים הבאה. האם יש מישהו שמוכן ליום הזה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר