המשך הסטטוס קוו מסוכן יותר מהחלת הריבונות

רה"מ נתניהו קיים בלשכתו פגישה עם קבוצת בכירים ביטחוניים לשעבר חברי תנועת "הביטחוניסטים". באנו לתמוך ולחזק את רה"מ במיצוי הזדמנות היסטורית להחלת הריבונות. בשיחה גלוית לב, עלו כמה אמירות שאינן לפרסום. אולם במיקוד לסוגיות הנדונות ממילא בשיח הציבורי מצאתי כי יש צורך להבהיר לציבור שתי נקודות מפתח בהבנת הצומת ההיסטורי שבו ניצבת ישראל בימים אלה.

מי צועד אל הבלתי נודע?

מתנגדים להחלת הריבונות, רובם בכירים לשעבר במערכות הביטחון, מציגים לציבור מכלול סיכונים רחב ומסבירים בשם "סמכותם המקצועית" כי מדובר בנטילת סיכון מיותרת ומזיקה. כאילו שהדרך שלהם חפה מסיכונים. כאן נדרשת התערבות לתיקון עקרוני בתיאור המציאות: מדובר למעשה במצג שווא כאילו שאלמלא עניין הריבונות, המציאות האסטרטגית שבה נתונה מדינת ישראל היתה ממשיכה לנוע בדרך המלך ללא החרדה הכרוכה בצעד אל הבלתי נודע, כאילו שיש אפשרות נכונה ואחראית להמשיך בדרך הטובה והמוכרת.  

אלא שבשעה זו, אם תדחה ממשלת ישראל את ההזדמנות לריבונות הכרוכה בתוכנית הנשיא טראמפ, פוטנציאל הסיכונים לעתיד מדינת ישראל גדול שבעתיים. העניין פשוט: מדינת ישראל לא באמת יכולה לשמר לנצח את נוכחותה הביטחונית הארעית בבקעת הירדן. הסיכונים טמונים, אם כן, בכל אחת מן הדרכים. הבחירה שבפניה עומד ראש ממשלת ישראל בשעה זו היא בין הסיכונים המוכרים פחות או יותר, הכרוכים בהחלת הריבונות, למול הסיכונים הפחות מוכרים, הטמונים בקריסת הסטטוס קוו שבו מצויה מדינת ישראל בגבול הירדן.

זו היתה לדוגמה תוכנית הגנרל האמריקני ג'ון אלן, שהמליץ בהמשך למתווה הנשיא קלינטון על נסיגה מלאה של כוחות צה"ל מבקעת הירדן. הסכימו לכך ברק ואולמרט. זו גם תוכנית היסוד להסדר הקבע, המומלצת באתר "מפקדים לביטחון ישראל". במצב הזה איום מסוג חיזבאללה וחמאס עלול להתייצב על פאתי כביש 6. על הציבור לבחור בין הסיכונים הטמונים בדרך הריבונות, לבין הסיכונים הקשים פי כמה הטמונים בהמשך מגמת הנסיגות.

האם המגמה מאיימת על הרוב היהודי בישראל?

חשוב לחזור ולהדגיש: תוכנית רה"מ להחלת הריבונות אינה נוגעת כלל ברוב הפלשתיני המתגורר בשטחי A ו־B ונתון מאז ינואר 1996 לשליטת הרשות הפלשתינית. גם אם הרשות הפלשתינית תחליט לחדול מלהתקיים, אין כל כורח דטרמיניסטי בשיבה לימי הממשל הצבאי.

נקרתה לממשלת ישראל הזדמנות, שלא ברור אם תשוב, לקידום אינטרסים לאומיים חיוניים לעתידה. זו הזדמנות לא רק להרחבת שליטה טריטוריאלית, אלא גם למיצוב מחדש של מדינת ישראל כבעלת התעוזה לפעול למען עתידה גם לנוכח איומים. זו גילומה של ריבונות, עוצמה מדינית ועצמאות, בממדיה המהותיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו