"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תבנית נוף ילדותנו: הלבניות - חלק מהווייתו של כל חיפאי

,עודכן

יום שישי בבוקר, טרטורי ההודעות והצלצולים בטלפון הסלולרי מבשרים רעות. אני פוקח את עיניי, מתמתח ומתחיל לקרוא את שטף ההודעות המופיעות על מסך הטלפון - "אחת הלבניות במתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה קרסה. אין נפגעים ואין חשש לדליפת חומרים מסוכנים. הנסיבות נבדקות".

אני משפשף את עיניי בתדהמה, קופץ מהמיטה כמו הכיש אותי נחש וקורא שוב ושוב את ההודעות רק כדי לוודא שאיני חולם. בינתיים מתחילים לזרום אל הטלפון הנייד התמונות והסרטונים מזירת האירוע במתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה. ההודעות נכונות, זה לא חלום. זו מציאות. חלקה העליון של הלבניה המזרחית קרס, ואיתו תבנית נוף ילדותי ולמעשה תבנית נוף חייו של כל מי שנולד והתגורר בחיפה וסביבתה במאה השנים האחרונות.

זו לא קלישאה. נדמה כי שתי ארובות הקירור שהקימו הבריטים בשנות ה־20 של המאה שעברה במתחם בתי הזיקוק לנפט במפרץ חיפה תמיד היו שם ויישארו לנצח. אפילו שלטונות המנדט הבריטי, שחיפה היתה לעיר הבירה המנהלתית שלהם בארץ ישראל־פלשתינה, לא האמינו ששתי ארובות הקירור - שזכו לכינוי "לבניות" על שם הדמיון שלהן לגביעי גבינת ה"לבן" - יהפכו לאייקון חיפאי, ושלא באשמתן, לסמל הנצחי של המפעלים הפטרוכימיים וזיהום האוויר במפרץ חיפה.

ואולם, הלבניות מעולם לא היו מזהמות, הן שימשו ארובות קירור למפעלי זיקוק הנפט במפרץ חיפה, והעשן הלבן שהיה נפלט מהן היה למעשה אדי הקיטור של המים שעברו דרכן. לכך התוודע כל ילד חיפאי וקרייתי בשלב מוקדם בחייו. בשנת 2009 יצאו הלבניות משימוש, ואחת מהן עברה שיקום ושיפוץ והוסבה למוזיאון לתולדות בתי הזיקוק לנפט ולמרכז למבקרים, שבהם תלמידים מבתי הספר באזור ומכל רחבי הארץ הגיעו לשמוע וללמוד על תולדות התעשייה ומפעלי התיעוש במפרץ חיפה.

אבי ואמי נולדו וגדלו בחיפה בתקופת המנדט הבריטי, הלבניות כבר היו שם. אני ואשתי נולדנו וגדלנו בקריית חיים, לצד הלבניות, וגם כשעזבנו את הקריות לטובת מגורים ביישוב קהילתי קטן בעמק זבולון ממזרח למפרץ חיפה, שם נולדו ילדיי - גם עבורם היה צמד הלבניות לחלק בלתי נפרד מהנוף. כמו הים התיכון, הר הכרמל וגבעות הגליל המערבי, נדמה היה שהלבניות יהיו כאן לנצח.

בשבילנו, החיפאים, הקרייתים ותושבי היישובים בעמק זבולון ממזרח למפרץ חיפה, הוויכוח על נוכחותם של המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה ועל זיהום האוויר שנקשר בשמם של המפעלים כלל אינו נוגע לנוכחותן של הלבניות. כמו חופי הים של חיפה והקריות, רכס הכרמל, הנמל והעיר התחתית, מפרץ חיפה וכיפת הזהב במושבה הגרמנית - גם הלבניות הן חלק בלתי נפרד מהוויית חייו של כל חיפאי, ויש לעשות הכל כדי לשפץ לשקם ולשחזר את הלבניה שקרסה, כי היסטוריה משמרים ולא מוחקים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דניאל סיריוטי

ראש הדסק לענייני ערבים וכתב אזורי בחיפה ובגליל. החל את דרכו בתקשורת ב-1995 בעיתונות המקומית בחיפה ובקריות, והצטרף ל"ישראל היום" חודשים ספורים לאחר הקמתו ב-2007. בעל תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני בלימודי מזרח תיכון, ממשל ופוליטיקה בעידן המודרני, מאוניברסיטת חיפה. "זכורות לי במיוחד השעות הארוכות שבהן סיקרתי עבור העיתון את אסון השריפה בכרמל ב-2010, שבו נספו 44 שוטרים, כבאים, סוהרים ואזרחים שהוזעקו לסייע במאמצי הכיבוי. זהו אסון הטבע הגדול בתולדות המדינה, והמראות ממנו תמיד יישארו בליבי".

כדאילהכיר