הימין לקה בתסמונת האישיות

לנתניהו זכויות רבות בקידומה ובשגשוגה של ישראל בתקופתו, ואני מאמין שהוא ייזכר כך בהיסטוריה. אולם אין בכך להצדיק ויכוחים ודיונים ציבוריים הנשלטים על ידי תסמונת האישיות. תסמונת האישיות מאפיינת שיח ציבורי שבו דיון ענייני ולגיטימי בסוגיות הנתונות במחלוקת נדחק לשוליים, ואת מקומו תופס הדיון בשאלה אם המשתתפים בשיח תומכים או לא תומכים בעמדות של אישיות מוגדרת. לאחרונה מתעורר החשש שהוויכוחים הפנימיים הלגיטימיים במחנה הלאומי סובלים יותר ויותר מתסמונת האישיות.

כך, למשל, הוא הוויכוח ביחס למערכת המשפט. לפני כשנה וחצי פרסם משה איפרגן ב"מידה" טור על "המהפכה שלא היתה: איילת שקד עובדת על כולכם". לפני כשבועיים עלה באתר "מקור ראשון" טורו של יהודה שלם, "אוחנה נאלץ להיות שר לעומתי בגלל איילת שקד". לגיטימי לנהל דיון ענייני בשאלת תפקודה והישגיה של שקד במשרד המשפטים. אל מול טיעונים אלה היה אפשר להציג את רשימת הישגיה הרבים, ובעיקר את שינוי התודעה הציבורית ביחס לנושא בתקופתה. כך מתנהל דיון ענייני.

הנקודה היא שבשני הטורים המבקרים את שקד אין מילה אחת על נתניהו. בשנת 2013 חתם נתניהו על הסכם קואליציוני עם ציפי לבני שקיבלה את משרד המשפטים, למרות קיומו של רוב של 61 לגוש הימין. היא היתה הראשונה לחתום, לפני כל מפלגת ימין אחרת. המרשתת מלאה בדיווחים שבהם נתניהו מתייחס לבית המשפט. "לא נתתי ולא אתן לאף אחד לפגוע בו", הבהיר בטקס החילופים בין ביניש לגרוניס. "רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שאיים לפגוע בעצמאות המערכת", אמר, ועוד הוסיף: "אני אמשיך לפעול כך". בולט אצל נתניהו השימוש בז'רגון של תומכי האקטיביזם, תוך חיזוק הנרטיב השקרי שלפיו תומכי האיזון בבית המשפט מתוארים כפוגעים בדמוקרטיה, לעומת תומכי האקטיביזם הנחשבים לשומריה ולמגיניה. תסמונת האישיות ניכרת בכך שמרגע שנתניהו שינה את טעמו ביחס למערכות האכיפה והמשפט, תומכיו נזכרו לפתע בכך שיש לבחון את הישגיה של שקד.

לאחרונה עולה החשש שתסמונת האישיות מתפתחת גם בוויכוח הציבורי על תוכנית טראמפ והחלת הריבונות. מדובר בתוכנית סבוכה ומורכבת, שפרטיה לא ברורים עדיין. מיקומם של היישובים, מעמד הצירים המוליכים ליישובים, אפשרויות התנועה בין אזורים וכיוצא באלה הם עניין סבוך ומורכב. לגיטימי לחלוטין לדון ולהתווכח על היחס שבין סיכונים לסיכויים הטמונים בתוכנית. יש בסיס רציני לטוענים שאסור לפספס את ההזדמנות ההיסטורית ושיש לקחת את הסיכון המחושב ולתמוך בה. אולם באותה מידה יש בסיס רציני לטענות הנגדיות המצביעות על הסיכונים החמורים שיש בתוכנית, ובראשם המדינה הפלשתינית.

תסמונת האישיות חדרה גם לשיח הפנימי הזה במחנה הימין. אנשים המזוהים עם תמיכה מובהקת וארוכת שנים בהתיישבות ביו"ש, מתוארים עתה כמי שדומים לפלשתינים בגלל סרבנותם לנצל הזדמנות היסטורית. בגרסה הקיצונית של התסמונת הם מתוארים כשמאלנים, שהרי גם האחרונים מתנגדים להחלת הריבונות. קשה שלא לראות את החפיפה שבין התמיכה בקבלת התוכנית לתמיכה בנתניהו.

ההערכה לנתניהו על הישגיו הרבים לא מצדיקה דיונים ציבוריים הנשלטים על ידי תסמונת האישיות; היא רעה לדיון, והיא רעה לדמוקרטיה.

פרופ' אשר כהן הוא ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן

צילום חיצוני באפליקציה: אורן בן חקון