אחד הסעיפים שלא מתומחרים ביוקר המחיה הוא "אי־ודאות". אנחנו משלמים על כל מוצר פרמיית סיכון שסוחרים מתמחרים כדי לעמוד בשינויים שעלולים לשנות את התמחור הוודאי שלהם. הפרשה הזו היא דוגמה מצוינת לכך. המשק לא עומד מלכת כדי לחכות להחלטת האוצר בעניין המכסים, שרבים מהם בוטלו בהוראת שעה.
יבואן מקבל החלטה על יבוא לפי מחיר מסוים לצרכנים, אך הוא צריך להביא בחשבון סיכון שהפטור לא יבוטל.
הסיכון הזה נמוך בהתחשב בזהות שר האוצר. הוא כבר הראה את הכיוון בהחלטה על יבוא החמאה, כשהוא חתם על האפשרות למעשה ליבוא. אבל כל עוד אין החלטה, היבואן לא יכול להתחייב על מחיר.
הוראת שעה היתה צעד פתיחה טוב, אך אין שום הצדקה להמשיך בכך. הגיע הזמן למדיניות ברורה התומכת בצרכנים, במיוחד במכס על סחורות שאין להן כלל תחרות מצד יצרנים מקומיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו