"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שחה נגד הזרם, בחייו ובמותו

,עודכן

מותו הטרגי של רקדן הבלט איימן ספיה, שנסחף וטבע בשבוע שעבר לאחר שניסה להציל חברה שעימה בילה בחוף הים בעתלית, פתח צוהר גדול לעולמה של הקהילה הגאה הערבית בישראל. אנשיה חיים במציאות של "סוד ידוע". באזורים כמו חיפה ותל אביב הם מנהלים חיים פתוחים, אך מחוץ למעגלים אלה הם ידועים כמי שעזבו את בתיהם בכפרי הגליל, המשולש והנגב, בגלל "הנושא".

איימן ספיה היה בן כפר יסיף. גם אני יליד הכפר המיוחד הזה, ששמו הולך לפניו כמעוז של מודרניות וליברליות בחברה הערבית. לפני 50 שנה הוא היה הכפר הראשון במזרח התיכון שבחר באישה - ויולט חורי - לעמוד בראשות המועצה המקומית. בשנות ה־90 החזיק הכפר בשיא עולם באחוזי המשכילים ביחס למספר תושביו, ונישואים בין־דתיים הם חלק מהנוף בו.

ספיה, אמן יוצא דופן באיכויותיו, שחה נגד הזרם, בחייו ובמותו. בעקשנות ובנחישות, הוא שבר את כל המוסכמות שמטילה חברה שמרנית על בניה. הוא בחר לצאת מהארון לפני כמה שנים, ודיבר על כך בפתיחות ובגאווה גדולה. הוא גם בחר באמנות שנחשבת מחוץ לתחום עבור גברים: מחול. הוא פיתח קריירה בינלאומית, ונחשב לחלוץ בעולם הערבי בתחום הבלט.

מותו הטרגי חשף עצב רגיש בחברה הערבית בישראל. מצד אחד חשיפה ופתיחות לכל מה שמציע הכפר הגלובלי, ומצד שני שמרנות חברתית ודתית. הלווייתו היתה אמנם לאחת הגדולות בתולדות הגליל, חרף המגבלות על מספר המשתתפים בשל הקורונה, אך כבר עם היעלמו בים, החלו לצוץ ברשתות החברתיות, מצפון ועד דרום, ביטויים בגנות בחירותיו המגדריות. לאורך החיפושים הביעו רבים כאב והזדהות עם צער המשפחה, אך לצערנו, גם הומופוביה ושנאה שגשגו ברשתות. מחשש לביקורת, סירבו אנשי הדת המוסלמים בכפר יסיף לנהל את טקס האשכבה לפני הקבורה. המשפחה נאלצה לקבל החלטה אמיצה - וקיימה את מנהגי האבל בכנסייה, ולא במסגד.

השוליות הכפולה שנכפית על בני הקהילה הגאה הערבים, קשה. אף שרבים מהם נחשבים לבולטים ומצליחים - אמנים, מוזיקאים, עיתונאים, אנשי משפט וחינוך - הם נתקלים בקשיים בתוך הקהילות שלהם ולעיתים אף מנודים ממש, ובמקביל לא תמיד מוצאים את מקומם בקהילה הגאה היהודית.

תהליך של היפתחות חברתית ומודרניזציה נתקל תמיד בריאקציה שמרנית. זה מתחיל בהתנגדות מצד "שומרי הסף" בממסד הדתי או החינוכי, ולעיתים גם מתבטא בסביבה החברתית. אבל איימן ספיה, במותו ובחייו, שינה משהו בתודעת הציבור הערבי, במיוחד בקרב צעירים, שהעריכו את האמנות שלו והזדהו עם סיפורו האנושי. בחייו הקצרים הוא מילא את עולמם של רבים בהשראה גדולה. יהי זכרו ברוך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר