שביתה בטרם עת
בשיא משבר הקורונה החליט ועד ראשי הרשויות הערביות לצאת למאבק בממשלה, בדרישה צודקת לתוספת תקציבים ולמניעת קריסת השירותים המוניציפליים. השביתה כמעט לא סוקרה בתקשורת המרכזית, והתקשורת הערבית הסתפקה בהודעות מוועד ראשי הרשויות או בשיתופי סטטוסים מהרשתות החברתיות.
דרישת ראשי הרשויות הערביות מוצדקת. הפער בין רשות מקומית ערבית ליהודית אדיר ובלתי נתפס. רוב היישובים הערביים הם בגדר שכונות עוני. הגבלת התפתחות היישובים הערביים והיעדר תוכניות לשטחי מסחר ותעשייה יצרו תלות בארנונה ממשקי בית, שגם גבייה מלאה שלה לא מבטיחה עצמאות כלכלית. המשבר הכלכלי שחולל הנגיף פגע בהכנסות הרשויות המקומיות הערביות והגדיל באופן משמעותי את תלותן במענקי המדינה, התלויים ממילא בשיעורי גביית הארנונה, שירדו לשפל בגלל המצוקה הכלכלית והאבטלה.
אבל בעוד תביעת הרשויות הערביות צודקת, נקודתית ועקרונית כאחת, דרך המאבק היתה רצופה שגיאות. דומה שראשי הרשויות קפצו ישירות לאמצעי מחאה משבריים מול הממשלה, ובכך למעשה הביאו את מאבקם לדרך ללא מוצא ונאלצו לשוב ליישוביהם ללא כל הישג משמעותי.
שביתת הרשויות הוכרזה באמצע מגעים להקמת ממשלה, כשהמערכת הפוליטית טרודה מצד אחד במשבר הפוליטי, ומצד שני במצב החירום. למעשה הוכרזה שביתה, כולל אוהל מחאה, במעין משחק ברוגז מול ממשלה שממילא מגיעה לקיצה בכל רגע. כל שנותר בפועל הוא לנהל משא ומתן עם פקידים במשרד האוצר ובמשרד הפנים, שאין להם סמכות מעבר להמלצות לדרג הפוליטי, שהתחלף עם הקמת הממשלה החדשה. אך אפילו אופציה זו לא מוצתה עד תום: ועד ראשי הרשויות עתר לבג"ץ כדי לחייב את הממשלה בהקצאת תקציבים, מה שלמעשה כפה בפועל את עצירת ההידברות עם פקידי האוצר, ואולי נתן לדרג הפוליטי תירוץ טוב להסביר את את אי יכולתו לקבל החלטות בשל ההליך המשפטי.
בהמתנה לממשלה החדשה היה אפשר לפנות לשר האוצר ולראש הממשלה, בפרט זה שסומן כ"חליפי", שעליו המליצה המשותפת ויכלה לדרוש שיפרע את שטר התחייבותו. היה אפשר להוביל מהלך בשיתוף מרכז השלטון המקומי בישראל. במקום זאת העמיד ועד ראשי הרשויות בחזית מאבקו בכנסת ובממשלה את חברי הרשימה המשותפת, שהוסיפו לאופי הלעומתי של המאבק.
הכישלון היה חרוץ: השביתה גרמה נזקים גדולים לאזרחים הזקוקים לשירותים שהושבתו, כשירותי רווחה שונים, מכרזים לקליטת עובדים או העסקת קבלנים בפרויקטים חדשים. הרשויות המקומיות הערביות לא השיגו מאומה בשביתה, שמלכתחילה אולי היתה מיותרת, ובמידה רבה הוסיפה שמן למדורת החירום.
