השמאל הישראלי מפחד להתמרד

אנטוניו גראמשי, הוגה הדעות הניאו מרקסיסטי בן המאה ה־20, הגדיר את מושג ההגמוניה בצורה שאין רלוונטית ממנה למערכת הפוליטית־חברתית בישראל 2020. טענתו היתה שעוצמת הבורגנות לא מבוססת רק על חוזקה הכלכלי, אלא גם על האנשים שמרכיבים אותה: השחקנים הדומיננטיים במשפט, בתרבות, בפוליטיקה, המאפשרים להגמוניה להטמיע את ערכיה וכך לשלוט בחברה.

בישראל זה התבטא, בין היתר, בדימוי הצבר, הישראלי יפה הבלורית, מלח הארץ - הפלמ"חניק, הקיבוצניק, הלוחם - מה שנהוג לערוג אליו היום בנוסטלגיה כ"ארץ ישראל הישנה והטובה". מראשית היישוב ועד 77' הצליחה ההגמוניה הישראלית לכפות את ערכיה באמצעות העמדתו של דימוי זה כמודל לחיקוי וכייצוג מזוקק של הישראלי האידיאלי. זו הישראליות.

ואז, ברגע היסטורי אחד, זה התהפך, וההגמוניה ספגה מפלה. מי שהנחיל לה את המפלה הפוליטית הזו היו, כזכור, הצ'חצ'חים, שבחרו בליכוד והפכו את מנחם בגין, שנוא ההגמוניה, לראש ממשלה. אבל בהצבעתם הם גם העבירו מסר לממסד הישן: פנו לנו מקום, כי הערכים, הצבע והאופי של המדינה צריכים להשתנות.

למרות הרגע המכונן הזה, השינויים היו ועודם איטיים מאוד. ההגמוניה הישנה מחזיקה בכמה מוקדי כוח חשובים, והיא מסוגלת עדיין להכתיב מי ישראלי יפה ומי ישראלי מכוער. מערכות המשפט, האקדמיה, וגם התקשורת, אלה שמעצבות את התודעה, גם לא ישוחררו מידיה בקרוב.

הברית ההיסטורית בין הימין למזרחים כמעט לא ניתנת לשבירה. במשך השנים אותת השמאל על רצונו להביא "קהלים חדשים" (חדשים־ישנים, למעשה), שם קוד למזרחים מהפריפריה. כך תמיד אמרו בשולחנות העגולים ובמעגלי השיח. אמרו, אבל מעולם לא הסכימו לערער באמת על ערכיו של הממסד ההגמוני, שהשמאל היה ועודנו בשר מבשרו, גם אם הוא מתכחש לכך. כך יוצא, שאם תרצה למצוא את מקומך כמזרחי בשמאל, אתה חייב לוותר על משהו מהזהות המזרחית או המסורתית שלך, כדי לא לעמוד בסתירה עם ערכי ההגמוניה. לאורך השנים השמאל גם בחר את מאבקי הדגל שלו בקפידה - מהמאבק הבורגני של מחאת 2011 ועד לדגלי ההגנה השחורים על מבצר המערכת המשפטית. כל המאבקים הללו לא היו רלוונטיים מעולם למזרחים ולפריפריה, ולמעשה רק איימו על הישגיהם החברתיים, הפוליטיים והכלכליים.

המזרחים לא יוותרו על הצבעתם לימין, שהיתה ועודנה מכשיר למאבק בהגמוניה הוותיקה, המנוכרת להם שנות דור. חבריי בשמאל, אם אי פעם נרצה לשנות את דפוס ההצבעה הזה, נצטרך להכיל ולהעריך עולם ערכים שההגמוניה הישראלית התרגלה לבוז לו. במילים אחרות, לעשות את מה ששמאל אמור לעשות: להתמרד.

דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה, תושבת מצפה רמון