"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השמאל הישראלי מפחד להתמרד

,עודכן

אנטוניו גראמשי, הוגה הדעות הניאו מרקסיסטי בן המאה ה־20, הגדיר את מושג ההגמוניה בצורה שאין רלוונטית ממנה למערכת הפוליטית־חברתית בישראל 2020. טענתו היתה שעוצמת הבורגנות לא מבוססת רק על חוזקה הכלכלי, אלא גם על האנשים שמרכיבים אותה: השחקנים הדומיננטיים במשפט, בתרבות, בפוליטיקה, המאפשרים להגמוניה להטמיע את ערכיה וכך לשלוט בחברה.

בישראל זה התבטא, בין היתר, בדימוי הצבר, הישראלי יפה הבלורית, מלח הארץ - הפלמ"חניק, הקיבוצניק, הלוחם - מה שנהוג לערוג אליו היום בנוסטלגיה כ"ארץ ישראל הישנה והטובה". מראשית היישוב ועד 77' הצליחה ההגמוניה הישראלית לכפות את ערכיה באמצעות העמדתו של דימוי זה כמודל לחיקוי וכייצוג מזוקק של הישראלי האידיאלי. זו הישראליות.

ואז, ברגע היסטורי אחד, זה התהפך, וההגמוניה ספגה מפלה. מי שהנחיל לה את המפלה הפוליטית הזו היו, כזכור, הצ'חצ'חים, שבחרו בליכוד והפכו את מנחם בגין, שנוא ההגמוניה, לראש ממשלה. אבל בהצבעתם הם גם העבירו מסר לממסד הישן: פנו לנו מקום, כי הערכים, הצבע והאופי של המדינה צריכים להשתנות.

למרות הרגע המכונן הזה, השינויים היו ועודם איטיים מאוד. ההגמוניה הישנה מחזיקה בכמה מוקדי כוח חשובים, והיא מסוגלת עדיין להכתיב מי ישראלי יפה ומי ישראלי מכוער. מערכות המשפט, האקדמיה, וגם התקשורת, אלה שמעצבות את התודעה, גם לא ישוחררו מידיה בקרוב.

הברית ההיסטורית בין הימין למזרחים כמעט לא ניתנת לשבירה. במשך השנים אותת השמאל על רצונו להביא "קהלים חדשים" (חדשים־ישנים, למעשה), שם קוד למזרחים מהפריפריה. כך תמיד אמרו בשולחנות העגולים ובמעגלי השיח. אמרו, אבל מעולם לא הסכימו לערער באמת על ערכיו של הממסד ההגמוני, שהשמאל היה ועודנו בשר מבשרו, גם אם הוא מתכחש לכך. כך יוצא, שאם תרצה למצוא את מקומך כמזרחי בשמאל, אתה חייב לוותר על משהו מהזהות המזרחית או המסורתית שלך, כדי לא לעמוד בסתירה עם ערכי ההגמוניה. לאורך השנים השמאל גם בחר את מאבקי הדגל שלו בקפידה - מהמאבק הבורגני של מחאת 2011 ועד לדגלי ההגנה השחורים על מבצר המערכת המשפטית. כל המאבקים הללו לא היו רלוונטיים מעולם למזרחים ולפריפריה, ולמעשה רק איימו על הישגיהם החברתיים, הפוליטיים והכלכליים.

המזרחים לא יוותרו על הצבעתם לימין, שהיתה ועודנה מכשיר למאבק בהגמוניה הוותיקה, המנוכרת להם שנות דור. חבריי בשמאל, אם אי פעם נרצה לשנות את דפוס ההצבעה הזה, נצטרך להכיל ולהעריך עולם ערכים שההגמוניה הישראלית התרגלה לבוז לו. במילים אחרות, לעשות את מה ששמאל אמור לעשות: להתמרד.

דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה, תושבת מצפה רמון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר