ביבי עומד גלוי פנים, מאחוריו נאמנים עוטי מסיכות

פוסטר הסדרה "קולקציית נתניהו" מתכתב עם הוויזואליה של "בית הנייר" פלוס רמז מקדם מובהק: מסיכה כסמל לסתימת פיות, נושא מרכזי בתמה של הדרמה עטורת הפרסים. עוד אין כזאת סדרה, אבל כשתהיה, התסריטאי והבמאי יקראו את ההיסטוריה ויחליטו שאין טעם לבזבז פרקים על העבירות עצמן. "אין כאן כלום", הם יסכימו. הסיפור הוא המשפט.

גדעון האוזנר לא דמיין שהאקספוזיציה במשפט אייכמן תהפוך למטבע לשון סחיר בתקשורת הישראלית בעניין אחר לגמרי. נתניהו לא עומד לבד למשפט, אומרים הביביסטים, איתו ניצבים המוני בית ישראל השנייה. ובכן, גם השופטים לא עומדים לבד. הם נישאים על כתפי התקשורת. שור לא געה וקריינית רצף לא צייצה כשנתניהו נתן את נאום חייו. כולם בהו מרותקים במנהיג האמיץ שלא מתקפל גם כשהוא קורא נכון את המפה. דקה אחרי הם התעשתו:

ברוך קרא הסביר לשרון גל שהנאום הזה הוא הסתה. כן, "מתי פעם אחרונה ראית ראש ממשלה בדרך למשפט נואם עם פודיום?"; עודד בן עמי פתח את תוכניתו ועדכן את מי שפספס כי לפני שעה קלה "תקף נתניהו בקיצוניות והכפיש את מערכת המשפט"; רפי רשף השווה בין הפגנות התמיכה של אוהדי נתניהו מחוץ לבית המשפט לבין הפגנות התמיכה באלאור אזריה. כדי לקעקע את ההשוואה המגויסת, ראיין רשף את השופט בדימוס שישב בדינו של אזריה, והאחרון שיתף ברטט באבטחה שליוותה אותו פן ייפגע ממתלהמי הימין.

בכל אחד מן האולפנים ישב עלה תאנה ביביסטי שנאבק על חייו לצד ארבעה־חמישה שועלי שמאל מדושנים. כמו פרשנים שהופרדו בלידתם, פמפמו בו בזמן בשלושה ערוצים שונים מגישים שמנחים את הצופה לחשוש לשלומה של ליאת בן ארי המצוידת במאבטחים. משפט אחד אחר כך צקצקו: זאת הפעם הראשונה שהצד החזק הוא הנאשם. בלי להתכוון, יישרו כך קו עם ביבי, שטען בלייב כי בסיס התביעה הוא שלא אוהבים ימין חזק, רק פודל.

נאשם רגיל שותק כי השופטים לא אוהבים התבטאויות פומביות. זמרים, דוגמניות ואילי הון יודעים שצריך לחכות עד אחרי ועדת השחרורים כדי להעניק ראיון אמיתי. אצל נתניהו זה אחרת. הסיכוי לקבל משפט צדק, כפי שהעידה פרופ' רות גביזון, קלוש. בוואקום שבלב השמאל הישראלי נבנה גרדום מיוחד. אל הגרדום הזה הוא לא הגיע לבדו. "האם שופטי העליון יהיו הבאים בתור לשיח מתלהם מצד הימין?" תוהים בתאגיד. ובכן, חכו לפרק הבא.