מול ילקוט הכזבים

ערב יום ירושלים, מחקרים חדשים מלמדים שההכחשה הפלשתינית של הזיקה היהודית להר הבית מופרכת • עד כמה שזה יישמע מפתיע - היהודים "חנכו" ו"חפפו" את המוסלמים על ההר

מכל כזבי הפלשתינים בסיפור הר הבית, המסוכן והמתעתע שבהם הוא הכזב התודעתי. הפלשתינים לשים בשנים האחרונות את ציר הזמן ההיסטורי משל היה בצק. הם כותבים לירושלים סיפור היסטורי חדש: המוסלמים היו כאן ראשונים, בעוד היהודים - נעדרי זיקה היסטורית כלשהי לעיר ולקודשיה - הגיעו אחריהם, גזלו, חמסו, עשקו והמציאו יש־מאין סיפור על ההר והמקדש ששכן בו. 

אם מעמיקים בהיסטוריה של ההר, מתגלה "ארגז כלים מחקרי" שעומד לרשות ישראל. מתחם הר הבית // צילום: אורן בן חקון

ישראל התפתתה בשנים האחרונות להישאר באזור הנוחות ההסברתי. מול המגה־שקרים הללו היא בחרה לעסוק בריטואל הפלשתיני שמלווה את ההיסטוריה המומצאת; זה שתולה בישראל כוונה להרוס את "אל־אקצא" באמצעות רעידות אדמה מלאכותיות ו"הזרקת חומרים כימיים ליסודות המסגד", וגם בקריקטורות זוועה הזויות, שבהן הוצגו היהודים ברוח ה"דר שטירמר" - כנחשים ותמנונים שלופתים את כיפת הסלע; כמי שזוללים במבט מרושע גביעי גלידה בתבנית מסגד אל־אקצא, או כמי שעורפים את ראשה של כיפת הסלע בגיליוטינה ומסתערים על אל־אקצא כדי להחריבו, כשהם רכובים על דחפורי די-9.

אלא שאף לא אחד מהדמיונות וכישורי האמנות הללו מתקרב בחומרתו לנדבך התודעתי שמנהיגי הפלשתינים בונים בשנים הרבות האחרונות: הקביעה "ההיסטורית" שהקשר היהודי לירושלים מבוסס על זיוף, שליהודים אין זיקה אמיתית לירושלים, שבית המקדש מעולם לא שכן בהר הבית, שהוא שקרי ומדומיין. "אל־מזעום", בלשונם. 

הנטייה הטבעית המיידית מול הזיוף ההיסטורי היא לפנות אל הארכיאולוגיה ואל המחקר ההיסטורי המוכר - מאות מקורות היסטוריים יהודיים ונוצריים - כדי להזים את השקר. אבל מסתבר שזה לא מספיק. אפילו הרשימה הארוכה של חכמי דת מוסלמים ונחשבים, שלאורך 1,300 שנה זיהו ללא כל היסוס בכתביהם את הר הבית כמקום המקדש (אל־טברי, אל־אדריסי, אבן ח'לדון, אל־חנבלי ועוד רבים נוספים) אינה עושה רושם על מיליוני מוסלמים.

צריך אפוא לנסות משהו אחר; להעמיק עוד בהיסטוריה של ההר. בשנים האחרונות התפתח "ארגז הכלים" המחקרי שעומד לרשותנו בעניין, וראוי לעשות בו שימוש. עוד ועוד מחקרים אקדמיים מלמדים כי המוסלמים, בראשית דרכם בהר, נעזרו ביהודים כדי להתמצא בו, שהיהודים הם שחנכו את המוסלמים בהר והכירו להם את גבולותיו ואת גבולות אבן השתייה; שהטקסים המוסלמיים הראשונים בכיפת הסלע דמו דמיון מפתיע לטקסים היהודיים בבית המקדש, זה שקיומו מוכחש עתה על ידי המוסלמים. 

המחקרים הללו מלמדים שהמניע הראשוני לקידושו של הר הבית באסלאם ולבניית המסגדים שם, היה השיבה אל המקום שבו עמד בית המקדש, תוך ניסיון להחליף את היהדות והנצרות - "הדתות הבטלות" - באסלאם, "הדת העליונה". מוחמד, כך מסתבר, הושפע משכניו היהודים בעיר מדינה יותר מששיערנו. הדמיון בין נוהגי האסלאם לבין היהדות, שממנה האסלאם ינק ישירות בימי הבראשית שלו, כלל אינו מקרי. 

מטבע בן אלף שנה

המקורות המשכנעים ביותר לקיומו של המקדש ולבכורתם של היהודים בהר הבית, הם מקורות אסלאמיים מהתקופה שבה נבנתה כיפת הסלע. הללו מלמדים על מעין חפיפה שהיהודים עשו בהר עם המוסלמים, כדי לסייע להם להכיר את המתחם המקודש, זמן קצר אחרי הבסת האויב המשותף - הביזנטים.

הארכיאולוג פרופ' דן בהט, למשל, מציין כי המוסלמים, שידעו על הקשר היהודי להר הבית ולירושלים, כיבדו את היהודים במאות הראשונות לקיום כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא בעבודות תחזוקה במקום, בטאטוא של רצפות ושטיחי המסגדים, במילוי הנרות בשמן ואף בניקוי המקוואות שם. בהט מצא לכך לא מעט עדויות. אחת מהן היא של מוג'יר א־דין בן המאה ה־15, שנחשב על ידי המוסלמים כבר־סמכא להיסטוריה המוסלמית של ירושלים.

ההשפעה נכתבה ב"שהאדה"

מחקרים נוספים של בכירי חוקרי האסלאם בתקופתנו, מלמדים כאמור כי בימיה הראשונים של כיפת הסלע, התקיימו קווי דמיון רבים בין טקסי הפולחן שנערכו על ידי המוסלמים בהר הבית, לבין אלו שנהגו במקדש. ההיסטוריונית וחוקרת התקופה המוסלמית הקדומה, ד"ר מילכה לוי־רובין, מתארת בקתדרה של יד יצחק בן־צבי כיצד היו המוסלמים מושחים את אבן השתייה ב"קטורת הסמים", על פי סימניה המצויים במקורות חז"ל. במתחם עצמו, היא מספרת, שירתו בקודש יהודים ונוצרים, שלבושם דמה מאוד ללבוש הכוהנים שמתואר במקרא: כותנות בד, מצנפת ואבנטים מבדים יקרים ומעוטרים. "אף שכל אלה התקיימו פרק זמן קצר בלבד", כותבת לוי־רובין, "הם מלמדים בבירור על הסיבה לבחירה הראשונית במקום... ככל הנראה, המוסלמים, בראשית הדרך, ראו עצמם כמי שמקיימים את הפולחן של בית המקדש היהודי".

לוי־רובין הולכת בעקבות ממצאים קודמים ברוח זאת של הרברט בוסה ושל הפרופסורים עמיקם אלעד ומשה שרון. הגילויים שלה אינם צריכים להפתיע אותנו. שהרי בראשית דרכו, אימץ האסלאם מסורות יהודיות מובהקות כמו איסור אכילת חזיר, סדר תפילות יומי, נוהג ברית המילה וימי צום. לצד אלה - מסתבר עתה - האסלאם העתיק מהיהדות גם חלק מנוהגי המקדש, זה שאת בכורתו ועצם קיומו בהר הוא מכחיש היום נמרצות.

אפילו מטבעות אומיים, שעליהם מופיעה המנורה המפורסמת של בית המקדש, בצירוף טקסט מה"שהאדה" (הכרזת האמונה המוסלמית) שהתגלו לאורך השנים, מלמדים עד כמה הושפעו המוסלמים בראשית דרכם על הר הבית מבעליו המקוריים - היהודים. שני חוקרים עסקו בכך - פרופ' דן ברג המנוח, וד"ר יואב פרחי. המטבעות המוסלמיים הללו, שעליהם הוטבע סמל יהודי כה מובהק, נטבעו על ידי שלטון מוסלמי בימי שושלת בית אומיה. 

יתרה מזאת, רק לפני שנים אחדות גילו הארכיאולוגים אסף אברהם ופרץ ראובן במסגד של הכפר נובא בדרום הר חברון, כתובת בת יותר מאלף שנה. הכתובת מעידה כי בראשית התקופה המוסלמית כונה מבנה כיפת הסלע בשם "בית אל־מקדס", בזיקה לבית המקדש שפעל שם קודם לכן. גם הכתובת הזאת מערערת את הנרטיב של מוסלמים רבים על אודות היעדר כל קשר וזיקה יהודית להר הבית, והיא שופכת אור נוסף על השימוש המוסלמי התדיר במילים "בית אל־מקדס" ככינוי לירושלים, או להר הבית.

הנה, אפוא, ביום ירושלים ה־53 - משימה הסברתית ראשונה במעלה לשרים הנכנסים - גבי אשכנזי במשרד החוץ והרב רפי פרץ במשרד לענייני ירושלים. המחקר ההיסטורי של מקורות יהודיים, נוצריים ובעיקר מוסלמיים, שמזים את ילקוט הכזבים הפלשתיני בנוגע להר הבית, עומד לרשותכם. צריך רק לארוז, לשווק ולהפיץ. זה יוכל להיות "שובר השוויון" במלחמת התודעה על ירושלים, בעיקר מול גורמים אנטי־ישראליים במערב, שכרוכים אחר ילקוט הכזבים הזה, ואפילו מול חלק מהעולם המוסלמי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו