חתונה מאוחרת, בתקווה שתצמח משפחה מתפקדת

"הייתי מסכם את הממשלה העלובה הזאת בפרפראזה על השיר הידוע", ניסה לחרוז אביגדור ליברמן כשעלה לנאום, "איזו מדינה מיוחדת במינה, איזה ממשלה הכי גרועה שאי פעם קמה לעם היהודי".

אהבתי את השיבוץ הלירי אבל אני יכולה למנות לפחות שלוש ממשלות גרועות באמת, ממשלות שחשבו על האויב ולא על האזרח, ממשלות שהצהירו מראש שתיקחנה בחשבון רק חלק מאזרחי מדינת ישראל, ממשלות שהביאו עלינו אסונות לאומיים. אבל ליברמן המשיך את הקמפיין שהחל בדיוק לפני שנה, העלה מן האוב את הלהטוט הביביסטי שהרחיק מהזירה את פייגלין, קטל את רפי פרץ ודקלם קטעי ארכיון על ניר ברקת כדי להזכיר לציבור את הערך המוחלט: עדיין רק לא ביבי. הוא לא הזכיר שעד לפני שנה - טרם הצטרף לכת החמוצים - היה איווט עצמו דמות שנואה בשיח הציבורי, אדם שהפוליטיקה והתקשורת בזות לו בקול.

חוט של חסד עובר בין דוברי "עדיין רק לא ביבי" שדיברו אתמול: כולם מדגימים תשליל של תכונת היריב שעליה הם מצביעים. כשליברמן מתאר איך נתניהו מפרק מוקשים הוא בעצם אומר את שבחו הפוליטי; כשיאיר לפיד נגעל בראיון לגל"צ ממינויים של ניסנקורן למשפטים, אשכנזי לחוץ וגנץ בביטחון, הוא פוסל את עצמו כי מדובר במינויים שעליהם חלם (לכאורה) במשך שלושה קמפיינים; כשבאולפני התאגיד יושב פרשן וטוען שניר ברקת קופח כי "הלשון שלו לא היתה מספיק ארוכה" - חודשים אחדים לאחר שהציג אותו פרשן את ברקת כ"קומבינטור חנפן כי עובדה ששרה נתניהו הגיעה להשקת ספרו" - הציבור מעדיף לשמוע אפילו את השרים החדשים ולא את הפרשנות הלעוסה. אי אפשר גם להתלונן על גודל הממשלה וגם לכעוס על רה"מ שלא שיבץ את כל הנבחרים.

הסכם לטובת כולנו

כשהתחתנתי, לפני עשרים שנה, ההורים היו נגד. הם עשו כל שביכולתם כדי להניא אותי מן הצעד הבלתי נמנע. אך כשהבינו שהסיפור חתום - הבהירו שהם כאן כדי לעזור. לא יודעת מה ההורים שלי ראו שאני הצעירה לא הבנתי, אבל נזכרתי בזה כשצפיתי אמש בחתונת הקורונה של שני הבנימין. חודשים של סכסוך הביאו אותם לנסח הסכם נישואים מורכב, מלא סעיפים שזוג אוהב לא היה ממציא.

ההסכם הזה הוא לטובת כולנו, למרות ריבוי העמדות, על אף התככים הפנימיים. התרגשתי כשפנינה תמנו־שטה דיברה, כשעמיר פרץ הצדיע לחייל שנפל, כשפרסונות חדשות עם חזון וכוונות טובות נשבעו אמונים לשינוי. כולנו חתומים על חוסר ההחלטיות הזה, לכל הפחות נתפלל שתצמח כאן משפחה מתפקדת.