"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בחרתם בצד הלא נכון

,עודכן

הדברים שחשפה אילה חסון באומץ רב, אמורים לזעזע את אמות הסיפים. אם הדברים שנרמזו נכונים, זכינו להצצה לתרבות מרקיבה של יד רוחצת יד ודאגה לחברים. אך מי שחווה על בשרו את מגעה הדורסני של מערכת המשפט בישראל – לא הופתע, אלא קיבל אישוש נוסף לתחושותיו.

הדיון הציבורי על חוסר האמון במערכת המשפט, שנחשף בסקרים פעם אחר פעם (למשל, בסקר שפורסם ב"ישראל היום" בשבוע שעבר), מפספס נקודה מרכזית: לא כל דבר קשור במישרין לפוליטיקה ולתככים בצמרת. לכתבים המשפטים ולפרשנים יש נטייה לחפש הסברים מתחת לפנס; הם בטוחים שדעת הקהל מושפעת רק מהפרסומים שלהם. אבל חלק גדול מחוסר האמון נובע מהתנסות ישירה עם מנגנוני המערכת.

בואו אספר לכם איך זה נראה מלמטה, דרך עיניו של מי שנאלץ להיתקל במערכת כשהוא בעוני - מהלשכה להוצאה לפועל, דרך כונסי הנכסים ועד עורכי הדין של ספקיות התקשורת הגדולות או הבנקים, שכמו עובדים בשיתוף פעולה עם מערכת שנדמית לאזרחים הקטנים כמו גילדה דורסנית.

אני לא מתביישת לקרוא לילד בשמו: קומבינות, סגירות פנימיות, סיאוב. מערכת שיודעת להרשיע בשיעורים בלתי נתפסים – 95-85 אחוזי הרשעה. סנגוריה ציבורית שלא מעניקה ייצוג משפטי לאזרח הקטן שמתנדנד על קו העוני. הביורוקרטיה והקריטריונים הקשוחים מובילים לכך שבפעמים רבות נאשם – לעיתים מזומנות גם עני (גם אם לא הוגדר כך פורמלית) – עומד חסר אונים ומוחלש מול שופט ותובע, הדיון מתנהל מעל לראשו, וכך גם עסקת הטיעון או הפשרה הכספית שהוא נאלץ לעיתים לקבל מבלי להבין או בעל כורחו.

וזו גם מערכת שלא נתונה לביקורת; מערכת שבה קשרי המשפחה והחברות בין שופטים לפרקליטים, מבית המשפט הקטן בפריפריה ועד לבית המשפט העליון, לא חשופים כראוי. מערכת שבה מנהלי תיקי כינוס ועורכי דין של חברות ובנקים יצרו שיטה סגורה הרמטית לחסל חייבים. הדברים שנחשפים כעת הם קצה קרחון. הציבור בישראל מאבד בהדרגה את האמון במערכת הזו, כי מי שאי פעם נתקל בה מלמטה, הבין והרגיש היטב את סיאובה ואת אטימותה.

ומילה לחבריי בשמאל הישראלי שעסוקים בימים אלה בהגנה מלאת פאתוס על מערכת המשפט ועל בית המשפט העליון. כשאתם באופן עקבי מעלימים עין מסיאובה של המערכת ומפגיעתה המתמשכת בחלשים ביותר, ומתייצבים להגן עליה לבושי שחורים בשלשות ובנאומים נמלצים - אל תתפלאו שהחלשים ביותר לא ממלאים את הרחובות לצידכם, ואל תתפלאו שהם גם לא יצביעו לכם בבחירות. בחרתם בצד הלא נכון.

דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה ותושבת מצפה רמון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר