"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לצאת מהבונקר עכשיו

,עודכן

הפצצה לא הוטלה לראשונה ביום שישי בערב. היא הוטלה כבר לפני שבוע כשאילה חסון דיווחה על ראיית זהב שהופיעה בדו"ח המטלטל של הפרקליטה טוני גולדברג, והתברר שיש קלטת שהוסתרה מעיני הציבור וגורמים במערכת אכיפת החוק על התנהלותו של מנדלבליט בפרשה.

היא הוטלה כשהעיתונאי בועז גולן סיפר לפני חודשים רבים כי תמלילי ההקלטות בידיו וחשף חלקים מן השיחות, שהראו לכל בר־דעת שמדובר בהתנהלות הגובלת בשיבוש מהלכי חקירה (לכאורה). היא הוטלה בדיווחים מוקדמים יותר של העיתונאי יואב יצחק כבר ב־2016 בנושא, כשחשף אותן אמירות ואותו קשר שתיקה. היא הוטלה כשחרף כל אלו, הוטל צו איסור פרסום על הפרשה על ידי מערכת המשפט, אותה מערכת המופקדת על שלטון החוק והצדק.

ובכל זאת, ביום שישי האחרון, כשאילה חסון חשפה את האמירות מאותה קלטת מוטמנת היטב, קרה דבר. הוטלה פצצת אטום, משום שמאותו הרגע ואילך נראה שכל הסובבים נסו לבונקר. כשאותן דקות דרמטיות הסתיימו, עיתונאי השמאל ונציגיהם ברשתות, הידועים בצייצנות יתר בסופי השבוע, נעו בין דממה מוחלטת לבין האשמה, לא פחות, של העיתונאית דווקא בעבירה על החוק.

זוהי איננה פרשת הרפז, זוהי פרשת מנדלבליט. וזהו האדם הבכיר ביותר במערכת אכיפת החוק, שבימים אלה מרכז בידיו את כל סמכויות החקירה וההעמדה לדין. זוהי פרשה שלפיה ייתכן שכיהן כאן בשנים האחרונות יועמ"ש שנסחט; שייתכן שהיה עסוק בטיוח ובהסתרה של מידע מפליל לגביו; ובחודשים האחרונים, על כך אין ספק, פעל בכל דרך אפשרית כדי למנוע את הגעתו של כל אדם לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה שלא נבחר על ידיו.

כל זאת, כאשר הגורם היחיד המוסמך לחקור אותו יועץ משפטי הוא פרקליט המדינה. וברגע של חולשה פוליטית גם זינק על המינוי וכבש את תפקיד ממלא מקום הפרקליט, בניגוד לחוק, ובאישורו של לא אחר מהיועמ"ש לשעבר ושופט ביהמ"ש העליון כיום, מני מזוז.

פרופ' שלמה אבינרי אמר לפני כעשור כי "אין בכל העולם הדמוקרטי בעל תפקיד כלשהו המרכז בידיו סמכות רחבה כל כך" כמו היועץ המשפטי לממשלה ("די לריכוזיות", הארץ, 25.10.2009). הוא בוודאי לא דמיין שגם סמכויות פרקליט המדינה תהיינה בידיו.

על כן, הסכנה לשלטון החוק ולדמוקרטיה מחייבת את כולם לצאת מן הבונקר ולחטא את האזור, אם לא למען עצמם, אז למען הדורות הבאים. ועד שהם יפסיקו לחשוש, על הציבור מוטלת המשימה לומר בבירור: מנדלבליט חייב להתפטר, ולכל הפחות להשעות את עצמו, בזמן שתוקם ועדת בדיקה ממשלתית שלידיה יימסרו כל החומרים שהוסתרו מעיני הציבור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר