החלת ריבונות: מבן־גוריון עד נתניהו

הקמת ממשלת האחדות ודעיכת משבר הקורונה מחזירות לסדר היום את הנושא המדיני. השבוע עומד להגיע לאזור מזכיר המדינה האמריקני לפגישות בנושא תוכנית המאה. סביר להניח כי יחד עם רוח הריבונות, תנשב גם היסטריה שתלווה בנבואות זעם על אינתיפאדה שלישית. האמת היא שיש לכך משמעות שולית, ולא רק מכיוון שהפלשתינים כשלו להפוך את עצמם לשותף למהלך מדיני. ריבונות לא בהכרח תחולל מפנה ביחסינו עם הפלשתינים.

חשיבותה של החלת ריבונות נעוצה ביכולתה לחלץ את ישראל משתי התפיסות העקרות המדריכות את חשיבתה המדינית: זו של החלוקה המגולמת ברעיון "שתי המדינות" וזו של ההכלה המגולמת ברעיון "המדינה האחת". מהלך הריבונות ישים קץ לאשליית השמאל על פתרון הסכסוך באמצעות יצירת סימטריה בין ישראל לפלשתינים, הכרוכה בפנוי התנחלויות ובחלוקת המרחב לשתי יחידות לאומיות. אך העובדה כי תוכנית המאה אינה כוללת סיפוח מלא של יהודה ושומרון וכן כוללת התייחסות למדינה פלשתינית עתידית, שומטת בו בזמן את הקרקע מהחלום הימני המובהק למחיקת הלאומיות הפלשתינית ולהכלה מוחלטת של שטחי המולדת העתיקה.

החלת ריבונות תכייל מחדש את המצפן המדיני הציוני סביב מודל ההסדרה היחיד האפשרי מול הפלשתינים. יסודותיה הונחו כבר על ידי דוד בן־גוריון ב־1948 מול הערבים־פלשתינים שנותרו בישראל ומוגדרים היום כ"ערביי ישראל". הוא מבוסס על הפיכת הישות הערבית־פלשתינית למובלעת. כזו שמצד אחד נוכחת בתוך המרחב הישראלי, ומצד שני נבדלת ממנו תרבותית, פוליטית ולאומית, כדי להבטיח את קיום המדינה כיהודית וכציונית. זהו המודל שנתניהו, המסתמן כממשיך דרכו של בן־גוריון גם מבחינת מחשבתו המדינית, מבקש להחיל ביהודה ושומרון.

כמו המודל של בן־גוריון, גם זה של נתניהו מבוסס על כינון מובלעת ערבית־פלשתינית, תהא זו אוטונומיה, ממשל עצמי או "מדינה מינוס". הוא נועד להקנות לישראל שליטה ביטחונית מוחלטת במרחב כולו שבין הים התיכון לנהר הירדן, ברוח חזון הימין; אבל תוך יצירת נפרדות ביחס לאוכלוסייה היהודית, ברוח חזון השמאל, בהיבט הפוליטי, המשפטי אבל גם הגיאוגרפי.

חלק מקווי נבדלות אלה כבר עוצבו בעשורים האחרונים: הפוליטי בדמות הקמת הרשות הפלשתינית האוטונומית, והמשפטי בדמות חוק הלאום שנועד לבלום כרסום באופייה של ישראל כמדינה יהודית. ריבונות תוסיף גם את הצלע הגיאוגרפית, דרך סימון נפרד של מעמד שטח ההתיישבות היהודית כחלק מהמרחב הישראלי־יהודי, תוך הצבת גבולות בינו לבין המרחב הפלשתיני.

החלת ריבונות היא מהלך בקנה מידה היסטורי להגדרה מחדש של מרכז הכובד המדיני של ישראל. יש בה פוטנציאל לפרידה מהשוליים הפוליטיים והתכנסות לחשיבה ריאליסטית־פרגמטית. העובדה כי הנושא מצא מקומו בהסכם הקואליציוני מעידה יותר מכל על נוכחותו הרעיונית של אותו מרכז שהליכוד וכחול לבן הם מייצגיו, ולא פחות מכך גם על המקום הזניח שבו ממוצבים השוליים מימין ומשמאל.

ד"ר דורון מצא הוא מרצה במכללת אחווה, ספרו "מדיניות ישראל כלפי אזרחיה הערבים־פלסטינים" יצא לאור ב־2019