חייבים להודות שקרה פה אירוע די מדהים. בתוך 48 שעות השתנה מצבה של ליגת העל בכדורסל שעמדה בפני סגירה וכעת (שישי) יש סיכויים טובים לחידוש העונה. וזה לא שהיתה אופטימיות בענף, במינהלת היו רחוקים מילימטרים מההודעה על סיום העונה כבר בפתיחת המשבר, ועכשיו התמונה התהפכה ב־180 מעלות.
מגרירת רגליים והצהרות מאוד פסימיות רק יומיים קודם לכן על כך שללא סיוע כספי אין סיכוי לחדש את העונה, לפתע כולם - או לפחות כמעט כולם - מתייצבים מאחורי ההחלטה לחזור אל הפרקט. מי היה מאמין שיהיה כמעט קונצנזוס אחרי אותה ישיבה שלשום.
מה שקרה בימים האחרונים הוא שיעור ביצירת דינמיקה, וכיצד משתנה הלך המחשבה במהירות האור. למעט חיים אוחיון הבעלים של גלבוע/גליל ואייל חומסקי וגיא הראל מהפועל ירושלים, שצעקו זאת לכל מיקרופון שהוצב בפניהם - שאף אחד אחר לא יספר עכשיו שהוא היה בעד. במקרה הטוב היו כאלו שלא היו נגד וכעת הם בעד.
אז איך הושג הרוב למהלך? זו שאלה שהתשובה אליה תגיע כנראה מתחומי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. הביקורת הציבורית על ענף הכדורסל שאינו עושה מאמצים לחזור גברה בכל יום, כשמנגד בלטו המאמצים העילאיים של הכדורגל לשוב לפעילות.
ההודעה הרשמית על חזרת הכדורגל שלשום היתה עוד גורם מאיץ משמעותי. כשהתדמית הציבורית שנוצרה לבכירי הכדורגל היא של כאלו שמזיזים עניינים, לעומת ההתגוננות של בכירי הכדורסל.
זה, למעשה, מה שחשף את אנשי הכדור הכתום לביקורות מרובות ודחק אותם לפינה. האסימון נפל כשהבינו איזה נזק תדמיתי יהיה לכדורסל אם הכדורגל ייפתח והם יישארו בצד ויפנו את כל הבמה לענף המתחרה. הם לא רצו לשלם את המחיר הכבד - דחיקת ענף הכדור מספר 2 מבחינת פופולריות ומספר 1 בהישגיות לקרן זווית.
החגיגות באולפנים לאור ההודעה על שובה של ליגת העל בכדורגל, גרמה לאנשי הכדורסל להביט במסך בעיניים מקנאות ששאלו את עצמם - אם אצלם זה אפשרי, אז למה לא אצלנו? זאת למרות קשיים גדולים יותר מבחינה אובייקטיבית.
בכירי הענף שמעו ביקורות שמה שמעניין אותם זה רק כסף ופיצוי, לעומת הכדורגל שמתרכז באלמנט הספורטיבי ורוצה חזרה למגרשים בכל מחיר. גם אם לא כולם יודו בכך, לשובה של ליגת העל בכדורגל יש חלק גדול בהתעשתות של ראשי הכדורסל ברגע האחרון שמנעה נזק כבד מאוד לספורט הישראלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו